אהבה אסורה

פרק 41- בחיים לא עשית טעויות ?

״מאיו״ הוא אומר את שמי. איך שהתגעגעתי לשמוע את השם הזה.

הוא מנשק את הצוואר שלי. אני רוצה להגיד לו להפסיק אבל אני לא יכולה. אני נהנת. אני באמת נהנת ממנו.

אני מתחילה לבכות כי אני יודעת שאתחרט על זה אבל עכשיו אני רוצה את זה.

הוא משכיב אותי על המיטה שלו שכל כך התגעגעתי אלייה ומסתכל לי בעיניים.

״למה את בוכה יפה שלי?״ הוא שואל ואני מגחכת. אני מתלבטת אם לומר לו. אני לא רוצה להפסיק את מה שקורה כאן עכשיו. אני רוצה להרגיש אותו בתוכי. זה מה שאני רוצה.

אבל אני מחליטה לומר. ״בגללך רועי. בגלל שאני יודעת שאני אתחרט אחר כך. כי אני עוד לא סלחתי לך בלב שלם.״

הוא מתנתק ממני, ומתיישב לידי. אני מרגישה קור. לא רציתי. אבל אני יודעת שזה הדבר הנכון.

״מאי.״ הוא מסתכל עליי אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו. ״תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך.״ אני מסתובבת אליו. ״אני מצטער. אני הצטערתי מיליון פעם מאי. עשיתי טעות, אני בן אדם מאי, אני לא רציתי שזה יקרה. את בחיים שלך לא עשית טעויות? ״

חודשיים לפני:

-נקודת מבט רועי-

״תצא מהר לבית החולים ׳איכילוב׳ מאי עברה תאונה קשה.״ אלירן אומר לי בלי רחמים ובלי הכנה למה שהוא הולך להגיד לי.

אני לא מבזבז שנייה על לשאול אותו למה איך איפה ומתי. ופשוט רץ לאוטו.

אני דופק את הראש שלי בהגה בייאוש. ״אני מניאק״ אני ממלמל לעצמי.

מה היה חסר לי אז? אני אפילו לא יודע מי זאת הבחורה ששכבתי איתה באותו לילה מזדיין.

אני מגיע תוך כמה דקות ורץ לקבלה.

״איפה מא-״ אני קוטע את עצמי כשאני רואה ת אלירן ואמא שלהם יושבים על ספסלים ורץ אליהם.

אני מחבק את אמא שלה קודם והיא לא מתנגדת לי וממשיכה לבכות. אני מתיישב ליד אלירן והרגל שלי לא מפסיקה לקפוץ מעצמה.

אחרי כמה דקות ארוכות אני מרשה לעצמי לשאול.

״מתי ?״ אני מסתכל על אלירן שרק שותק אבל אחרי כמה דקות עונה לי. היום בבוקר, היו לה בדיקות להריון המזדרגג שלה של התינוק שלך -״ ומפה לא הקשבתי לו. נכנסתי לבלאק-אאוט.
התינוק. התינוק שלי.

אחרי שעות שאנחנו יושבים בספסלים וכבר השעה 03:00 לפנות בוקר הרופא יוצא אלינו ומתחיל לדבר. ״אני מצטער אבל-״ אני תופס אותו מהחולצה ומדביק אותו לקיר.
״שלא תעז להגיד את זה.״

בנות תגיבוווו!!!