DEATH NOTE
____
אמא התעקשה שנלך לכנסייה היום, כמשפחה. התחלתי למחות אך היה זה חסר טעם - שעה מאוחר יותר מצאתי עצמי עומד מאחורי רבע שעה שאנו צועדים ותרים אחר ארבעה מושבים ריקים וסמוכים זה לזה.
(אמא התעקשה שאבוא איתם בטענה ש - "התפילה תעזור לקולך לשוב ולהיות ערב לאוזניים").
התיישבנו בכמה מקומות פנויים, לידי היו עוד שלושה כיסאות ריקים מאדם. אבל הם לא נשארו ריקים לזמן רב - משפחת הוון התיישבה על ידי, כשכריסטיאן תפס ללא אף ברירה את המקום שנותר לשמאלי ("שב ליד לוק, אולי התפילה תחבר בניכם." טענה אמו, אם כי שנינו ידענו כי דבר לא יוכל לגרום לנו להיות חברים).
לחשתי לאמי שישבה מימיני שאני לא רוצה להיות פה, אך היא התעלמה מדבריי, מסתכלת על הכומר כאילו היה לישו בכבודו ובעצמו.
"אתה יכול לדבר," לחש לעברי כריס, לא הבטתי בו כשהנהנתי. "אז למה אתה שותק?" שאל, אך לא עניתי, העמדתי פנים שעסוק בדבריו של הכומר, כאילו מקשיב לו כשדעתי הייתה נתונה לדבר אחר - מתי אני עוזב את אותו הגיהינום. אולם כריס שתק, וזה כל מה שרציתי שיקרה - כמה שפחות תקשורת עם אנשים יהיה יותר טוב, כך תהיינה כמות השאלות פחותה בהרבה.
אנשים הולכים לכנסייה וגומעים את דבריו של הכומר בצמא, כאילו היו לדברי ישו עצמו, אני כותב. אך ברגע שרגליהן עוזבות את אותו תחום קדוש המסכות יורדות, וידייהם מתמלאות בחטאים, הדבר הזה נשגב מבינתי.
בבקשה תגיבו לי את דעתכם, אני כל כך לא בטוחה בסיפור הזה ברמה מזעזעת/: הכתיבה שלו נוראית ביותר והתבנית מסובכת אפילו לי): אעריך את זה מאוד אם תצביעו ותפרסמו את הסיפור, אני מנסה אך אין הדבר צולח לי כל כך... זה יעזור לי מאוד(: השארו חזקים, אני מעריכה אתכם ואוהבת אתכם. וירד גשם היום! אני שמחה(:
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
