DEATH NOTE
____
אם לפני ארבע שנים היו שואלים אותי אם קיימים מלאכים בעולם, תשובתי לחלוטין הייתה שלילית, אולם כעת אינני בטוח בכך - כריסטיאן היה למלאך שלי, כריסטיאן הוא המלאך שלי. אני לא מסוגל לחשוב על מה היה קורה אילו לא היה מוצא אותי באותו היום, אך יודע כבר מבלי לחשוב על כך לעומק שלבטח הייתי מת, ולא זוכה לשמוע את אותן שלוש מילים שוב, או לקרוא את הדברים שכתב במשך שלושה ימים.
על אף שאני מודע לו בלבי על שהציל אותי, ישנו החלק שלחלוטין שונא אותו. למה היה חייב לאהוב אותי, לדאוג לי? אני רוצה למות, אני רוצה להיות חופשי, אני רוצה הבייתה!
אולם... זו לא אותה הכוונה יותר. כשאני כותב "למות" אני לא מרגיש שמתכוון לזה אלא שמיד חושב על החיים שאני מרגיש בסביבתו של כריס; כשאני כותב "חופשי" אני כמעט מיד מקשר זאת לתחושה עם כריס; כשאני כותב "הבייתה" אני חושב על חיבוקיו ועיניו של כריס, ומיד מבין כי משהו השתנה. מה קרה לי? איך זה הגיוני שבכמה חודשים אדם אחד הגיע והרס כל מה שבניתי בארבע שנים?
משהו כמו שנאה מתחיל להיבנות כנגד האהבה, האם אני שונא אותו, את האדם שגרם לי להרגיש כה בטוח? לפי הדפים שכריס כתב, הוא חושש בדיוק מזה, הוא חושש שאשנא אותו על שהציל את חיי, אבל אני חושש שלא אהיה מסוגל לעשות זאת.
כריסטיאן היה האדם הראשון שחשבתי עליו כשפקחתי את עיניי, והאדם הראשון שהראה את נחישותו לעזור לי.
הקו המבדיל בין אהבה לשנאה עלול באמת להיות דק, אני כותב. אולם לא בכל המקרים זה אכן כך - לפעמים, אחד הרגשות כה חזק שדבר לא יכול להעביר אותו לצד השני.
°∆°∆°
לול פרק.
אין לי מושג מה הולך כאן אז בבקשה אל תשאלו אופס😅
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
