DEATH NOTE
____
נדמה היה כי הכל מסתדר. לפחות כך חשבתי טרם הסתכלתי בלוח השנה - לבי נדם וגרוני נחסם, איך השנה עברה לה כך, במהרה?
לא יצרתי קשר עין היום, גם לא עם כריסטיאן. לא דיברתי כלל ובקושי יכולתי לאכול.
היום בערב משפחתו של כריס תתארח אצלנו ותסעד איתנו את ארוחת ליל שישי, אינני מבין מדוע זה כה חשוב להם, זה רק יום; רק ארוחה.
"אתה זוכר שאנחנו באים אליכם מחר, נכון?" כריס שאל אותי אתמול, בשיעור היסטוריה. הנהנתי וחייכתי אליו. "ויש לי עוד חדשות טובות," המשיך, תליתי בו עיניים מלאות ציפייה. "כנראה אשאר לישון אצלך." הוא טפח באצבעו על אפי, משהו כמו צחקוק יצא מפי, הוא חייך אלי ואני אליו, אבל זה הרגיש כאילו הלחיים שלי נקרעות מזיוף.
בארוחת הצהריים כריס ואני ישבנו בדשא ברחבת בית הספר. "אתה מתרגש?" הוא שאל אותי, הנהנתי לחיוב. "גם אני." אמר.
שאלתי אותו בכתב מתי בערך הם יגיעו. "לא יודע, אבל הֱיה בטוח כי אגיע לפניהם," ענה, ידעתי כי מתכוון להוריו.
לא הוספנו לדבר עוד.
לאחר ארוחת הערב של יום שישי כריס נפרד מהוריו. אמו חששה מכך שאנו שני גברים וישנים באותו החדר ("אני לא מוכנה לזה... זה מסוכן... אתה עלול לסיים כמו אחותך הגדולה... ישו יכעס..." היא מלמלה).
התיישבנו אחד ליד השני (הוא ישב על המיטה ואני כרכתי את רגליי סביב אגנו, ראשי על חזהו). "מה קרה לאחותך?" שאלתי בקושי, משהו כמו לחישה. יכולתי להרגיש אותו נדרך. "היא לסבית." אמר, תליתי בו עיניים שואלות. "אמא ואבא שלי... הם מחוברים מאוד לחוקים של אלוהים וישו, ולפי התורה זה חטא, ומשהו לגבי פְרוּ וּרְבוּ... אני לא באמת יודע."
ראיתי כי הנושא לא נוח לו, אז שיחררתי. שאלתי לתאריך, הוא אמר כי היום זה התשעה במאי. הפעם היה זה תורי לדרוך את גופי.
"מה קרה?" הוא שאל, לא עניתי.
לא הייתי מסוגל לדבר.
פחד הוא חיה מסוכנת, אני כותב. כה מסוכנת, שברגע שתינתן לו האפשרות לשלוט באצבע אחת מגופך, הוא ייקח את כל היד.
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
