DEATH NOTE
_____
כריס ואני נלחמנו אחד בשני עם הכריות, הוא חזק ממני כך שהמלחמה הייתה חסרת כל איזון.
נוצות הושלכו לכל עבר ונוצר בלאגן שלם בחדרי, זה היה נראה כאילו נשחט שם לול מלא תרנגולות.
לוח השנה נפל, התאריכים למשך השבוע נחשפו, וכך גם מעגל אדום המקיף את השנים עשר במאי. קפאתי במקומי כשכריס הרים את הלוח, עיניו ממוקדות בהערות הכתובות שם, בציורים, בסימני האיקס שציורו בסופו של יום, ובעצם מחקו את אותה המשבצת מהלוח. הוא הביט בי ולא יכולתי לפרש את מבטו, זה נראה משהו כמו סקרנות וחשד. אבל למה שיחשוד? הטוש האדום לא מסמן דבר, אבל ההערות...
"חשבתי שהפסקת," אמר, מצמצתי ללא אף הבעה. "לוקי... אתה שום דבר מהדברים האלה, כל מה שאתה עושה לגמרי נכון, תפסיק לשפוט את עצמך בחומרה כזו."
"למה השנים עשר במאי מסומן בעיגול? מה יש ביום הזה?" כריס שאל. מה אכפת לך, רציתי להגיד. אני חושב שאיבדת את האף שלך, למזלך, מצאתי אותו - בעניינים שלי. אולם לא אמרתי דבר ממחשבותיי, נשכתי את לשוני ובלעתי את מילותיי יחד עם רוקי.
עיניו היו עצובות, ניסיתי למנוע מההשפעה של זה לחדור אלי, אולם ניסיון זה עלה בתוהו. לבי כאב. אל תהיה עצוב, כריסי, רציתי ללחוש. אתה יפה מכדי להיות עצוב. אולי יום יבוא ואספר לך, אם לא תגלה לבד...
חרף רצוני העז לדבר אליו ולהגיב לו, לא אמרתי דבר משרציתי.
ואז עיניו התבהרו, והבנתי כי עלה על משהו. חרדה אחזה בי וטלטלה את גופי, מה אם הוא הבין את שניסיתי להסתיר שנים כה רבות?
לפתע הוא הסתובב במקומו והלך דרך הנוצות לכיוון הארון שלי, ניסיתי למנוע בעדו אך נכשלתי. הוא הזיז את דלת המראה על ציריה אך לא מצא דבר, נשמתי לרווחה. אולם לא זכיתי לשמוח זמן רב - הוא פתח את הדלת השנייה וחקר את הארון בעיניו, הן כנראה מצאו משהו כי הוא התיישב על עקביו, נשמתי נעצרה כשהוא הזיז את ערימות הבגדים והנעליים, מוציא קופסת עץ שזהה בגודלה לקופסת נעליים.
"אל תגע בזה!" קראתי; "זה אישי!" נהמתי. אבל הוא לא ייחס לדבריי חשיבות, פתח את הקופסה ונראה מזועזע, אולם משהו בו הראה כי ידע שזה הדבר שימצא.
הוא הביט בי בעיניים מלאות בכאב. הוא לחש לי לא לעשות כן, הוא לחש לי שמלאכים לא צריכים לחזור לגן עדן מוקדם כל כך; הוא לחש לי שאני מדהים.
אל תספר להם, אמרתי. אני לא רוצה שהם ידעו.
דמעות גלשו על פניי כשכריס לחש דברים מתוקים באוזני, ידיו חיבקו אותי, אבל זה לא מספיק.
היום היה העשרה במאי, יום שבת.
לפעמים אלוהים מוריד מלאכים מגן עדן לארץ, אני כותב. חלקם רוצים לחזור לביתם, חלקם שומרים על המלאכים החפצים בביתם ולא נותנים להם ללכת.
אני המלאך שרוצה לחזור לבית.
כריס הוא המלאך השומר עלי.
°
∆°∆°
תגובות, הצבעות, קריאות, משהו...(?)
אשמח אם תגידו לי את דעתכם בנוגע לסיפור הזה ולכיוון שהוא מתקדם!
זה כמעט הסוף(;
הו לול ולאור כל השאלות על המשפטים בסוף הפרק - כן, אני ממציאה אותם.
לפעמים זה לוקח מלא זמן ולפעמים פחות, אז אני שמחה שאתם אוהבים אותם, זה ממש משמח אותי וחשוב לי, תודה💛
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
