DEATH NOTE
____
טיפש; טיפש; טיפש.
כל כך טיפש.
ילד טיפש שכמותי. מה עשיתי? מדוע דיברתי לידו? השנאה העצמית אוכלת את פנים גופי ומשחיטה אותי מכל כיוון. אני כה מתחרט שדיברתי ליד כריס, אינני יודע אם המזל משחק לטובתי כאשר לא נפגשתי עמו היום, אולם אני מניח כי במקרה של פגישה היינו מתעלמים אחד מהשני, הוא לבטח היה עם חבריו ואני עם השתיקה שלי, נותן לה לכלוא אותי בתוך עולם שאין יציאה ממנו.
אמא קראה לי, אך התעלמתי ממנה לאחר שאמרה משהו כמו "חבר שלך כאן". אין לי חברים, אין צורך שתנסה לגרום לי להרגיש טוב, אין צורך בכך שתנסה לעזור לי, אני אוהב את השקט שלי, הוא נוח, לעולם לא שופט, אולי לפעמים השתיקה גורמת לי לחשוב יותר מידי, אך אינני מוצא דבר זה כשגוי - כך אני רואה את הדברים הלא טובים שאני עושה ומתקן אותם.
מישהו דפק בדלת. המחשבה הראשונה שלי הייתה שזו אמא שמתקתקת, או אבא, אך כשחשבתי על זה שוב הבנתי כי הם מעולם לא ביקשו אישור כדי להיכנס לחדרי, אולם הבנתי את זה מאוחר מידי, לאחר שקראתי לעבר האדם שבצד השני להיכנס. כריס פתח אותה, לא היה ברשותי מספיק זמן כדי להסתיר את הכדורים (את הסכינים דחפתי אל מתחת לכרית, אחד מהם נפל מהמיטה).
"לא ראיתי אותך היום," כריס אמר, הבטתי בו בעיניים ריקות, מחכה שימשיך. לאחר מכן הוא אמר, "זה הזמן שבו אתה אומר או כותב או השד יודע מה שגם אתה לא ראית אותי היום." מצמצתי, הוא גלגל את עיניו. "בכל אופן," התחיל שוב, התפללתי שלא יעלה את זה שדיברתי אליו, אך כמובן שהוא היה חייב לעשות כן. "אני שמח לראות שהקול שלך חזר," הוא חייך. רציתי לשאול מה הוא רוצה ממני, אך גרוני כמו נסתם וידיי רעדו, מה אם הדלקת תשוב?
"למה אתה לא מדבר אלי עכשיו?" שאל, השפלתי את ראשי ולא עניתי לו, לא יכולתי, לא בדיבור ולא בכתב.
עיניו של אדם הן החלון ללבו, אני כותב. אך מה קורה עם לב האדם ריק? האם גם עיניו ריקות?
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
