Death Note

Death Note || 16

DEATH NOTE
____

הוא שוב פעם היה עם אותה ילדה. הם צחקו. לא יכולתי למנוע מאותו זיכרון עמום של השיחה ששמעתי לחדור לתוכי, וכמו בכל פעם שנזכרתי בכמה חסר ערך אני, שנאתי את עצמי טיפה יותר.

כריס התיישב לידי, זה היה שיעור היסטוריה. "היי לוק," אמר. ניסיתי להשיב בקול, אך ידיים לא נראות לעין תפסו בגרוני וטלטלו אותו, לא הייתי מסוגל.
"זה בסדר," הוא אמר. "אתה יכול לכתוב את זה, או רק להנהן."
אולם אני יודע כי אין ברצונו את אותו הנהון, כריס רוצה מישהו לדבר איתו באמת, לא לנהל חצי שיח אילם. השפלתי את מבטי, "אתה לא אוהב את זה," אמרתי בקושי. הוא שאל מהיכן הבאתי שטות כזו, הודתי ששמעתי אותם מדברים. לבי כאב מאחר ולא הכחיש, מוחי פירש את זה בצורה הפשוטה ביותר - הוא לא נהנה לדבר איתי.

"לוקי..." נשף, מבט מלא בכאב היה בעיניו. כמובן, גם אכזבה הייתה שם.
ואז הוא הסביר: קייטי (הילדה שדיבר איתה) לומדת איתו פיזיקה, יש לה חבר (בן זוג) והוא לא אוהב אותה בדרך הזו ("אני לא אוהב אותה כמו שאני אוהב אותך" לפי דבריו. לא הבנתי למה כוונתו, הוא לא אוהב אותה כי היא נקבה?).
"כיף לי לדבר איתה," אמר. "וזה בטח נהדר לדבר עם מי שאתה אוהב, ולנהל דו שיח, אבל לא מהסיבות שאתה חושב - אני אוהב את הקול שלך, וברור שהייתי שמח לשמוע אותו יותר אבל..."
"אני אוהב אותך כמו שאתה, לוקי." המשיך. הדרך בה ביטא את דבריו... עיניי נפערו, היינו בכיתה ולחיי האדימו, חיוך לא רצוני התפשט על פניי.
כריס הביא לי את הפרח הצהוב המעוך, שכנראה נפל לי מתישהו. הוא שם אותו על השולחן, לא הבטנו אחד בשני, זה הרגיש כאילו כל המילים נאמרות ללא קול.

שרנו תווי מנגינה שרק אנחנו היינו מודעים אליהם.

אם הבעיה אינה מוצגת מולך בשלמותה, אני כותב. אל תנסה להסיק מסקנות, מאחר ובמידה ותעשה כן - שאלות חדשות ללא מענה תשאלנה.