ישבתי ליד כריס כשהוא רכן מעל המחשב והקליד במהירות את העבודה שהיינו צריכים להגיש לפני כמה ימים. לא דיברתי כלל, כשהתייעץ איתי על ניסוח כתבתי את כל שרציתי להגיד (לפחות חמישה דפים משני צידי הדף). דבר שהוריד את נפח המחברת הקטנה שלי. "אתה חושב שהוא יקבל תשעה מתוך עשרה דפים?" הוא שאל, הנדתי את ראשי. "מה עוד אפשר להוסיף?" נדמה היה שכיוון את השאלה הזו לעצמו יותר מאשר אלי, וזה בסדר, מאחר ולא התכוונתי לענות עליה. "אתה רעב?" שאל לפתע, הבטתי בו עם עיניים ריקות ונדתי בראשי. על אף שרציתי להגיד כן, לספר לו שלא אכלתי דבר כל היום כי לא הצלחתי לפתוח את פי.
כריס אמר שהוא מת מרעב, אז ירדנו למטבח. הוא חיטט במקרר לפני שהוציא שני מעדנים, מגיש לי את אחד מהם. התיישבנו בשולחן הסגלגל שהיה בפינת האוכל שלהם, עיניו התמקמו על הצלב שהיה על הקיר מאחורי. "אני שונא את הצלבים האלה," אמר לפתע, הבטתי בו, מחכה שימשיך, אך שפתיו כמו נחתמו. הוא פתח את המעדן. "תאכל, לוק." אמר. לאחר מכן הוסיף בלחש שאני צריך את זה, לא הגבתי.
"אם אתה לא תאכל בעצמך אני אאכיל אותך." פערתי את עיניי, דבריו הפתיעו אותי, מנין הגיעו? הנדתי את ראשי, אולם לא נגעתי במעדן. "אתה ביקשת את זה." נשף, עזב את הכפית שלו ותפס באחת שהביא לי. הוא רכן לכיווני ואני התרחקתי עם ראשי, הפניתי אותו לצד, הוא הצמיד את הכפית עם מעדן השוקולד לפי, מרח קצת ממנו על שפתיי.
פניו היו כה קרובות, כך גם שפתיו. לבי פעם במהירות ועיניו היו מקובעות על שפתיי. כריס נשף אוויר ברעש, מלמל משהו כמו "אתה כזה עקשן" ורכן קרוב יותר, ולפני שהייתה לי הזדמנות להגיד הוא נישק אותי, ליקק את השוקולד משפתיי והפריד אותן זו מזו, זה הרגיש כאילו הוא מסיר דבק מבניהן, אולם אין הדבר היה העיקר. הוא התרחק ממני וחייך, פניו עדיין היו קרובות, פי היה פתוח. כריס הרים את הכפית והכניס אותה לפי, מחייך אלי אחד גדול כאשר תכולת הכפית נכנסה לפי בהצלחה.
"זה היה עד כדי כך נורא?" שאל.
לא, רציתי להגיד. זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי.
אינני יודע אם כוונתנו הייתה הנשיקה או ההאכלה.
נשיקה היא הדרך הטובה ביותר, אני כותב. להאכיל לב רעב.
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
