DEATH NOTE
_____
השלושים במאי.
לא אני ולא כריס נשכח את היום הזה.
יצאנו לטיול, הכל היה חמים ונעים, השמש האירה וחיממה כהרגלה (יותר מידי , אם אתם שואלים אותי). מזג האוויר הזכיר לי למה אני אוהב את החורף.
"זה יום יפה היום," כריס אמר, ידו נגעה קלות בידי, הסמקתי. פתחתי את פי כדי לסתור את דבריו אבל הוא שוב דיבר, "כמעט כמוך. זה נדמה כאילו השמש מחממת אותי כמו החיוך שלך, אבל לא בדיוק - החיוך שלך כמו שורף את פנים גופי ואז מאחה אותו, השמש רק שורפת." אמר, לחיי האדימו יותר.
"לא אוהב את הקיץ," אמרתי. הוא משך בכתפיו, "גם אני לא כזה, אני מעדיף את החורף כשיש לי אותך לצדי, מכורבל ומחייך ושמח. בחיי שהחיוך שלך הוא כמו השמש." אצבעותיו עטפו את אצבעותיי. הסמקתי יותר, אם היה זה אפשרי. ביקשתי ממנו להפסיק והשפלתי את מבטי, הוא דקר את אפי עם אצבעו, "אתה חמוד מידי בשביל שאפסיק, אתה פשוט דורש את המחמאות האלה."
נדמה היה שהוא פחד לעשות את הצעד הזה ולחבר את ידינו באופן מלא, לכן אני עשיתי כן. יכולתי לראות הבזק של סומק על לחייו וחייכתי לעצמי, עליתי על קצות בהונותיי ונישקתי את אפו, לחלוטין מפתיע את שנינו. הוא פתח את פיו אבל הנחתי את אצבעי על שפתיו לפני שיוכל לדבר.
"אני אוהב אותך, כריסטיאן," לחשתי. "המלאך השומר שלי."
החורף אמנם מביא עמו קרבה ומגע, אני כותב. אבל השמש, הקיץ, מביאים עמם שמחה וחמימות שאין כמותה.
°∆°∆°
איכס.
אני ממש גרועה בלכתוב דברים חמודים ואלוהים אז מצטערת אם זה יצא נורא ואיום/:
פרק אחרון מחר או ביום שני!
תגובות הצבעות משהו?
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
