DEATH NOTE
____
ביום שני כריסטיאן התיישב לידי. היינו בחדר האוכל כשישבתי לבדי, מסתכל בטלפון כאילו תוכנו באמת מעניין אותי, לא נגעתי באוכל, לא ראיתי סיבה לאכול כה מוקדם בבוקר (עשר וחצי בבוקר, אם אדייק), אני לא רואה סיבה מדוע השימוש באוכל כה חשוב, אני יכול לשרוד בלעדיו, אין הוא כה נחוץ לי. על כל פנים, הרגשתי בשולחן נוטה קצת כשצל כיסה את משטחו הבהיר, כך הבנתי שמישהו התיישב לידי, ואז הוא דיבר ומיד זיהיתי את קולו של כריס, הוא שאל אותי למה אני לא אוכל, פתחתי את פי כדי לדבר, מאחר ואבי תמיד שואל אותי זאת, אולם לפני שהשמעתי קול כלשהו הרמתי את עיניי, מבין כי הזיתי, כי בית הספר לא עבר מהר חרף תחנוניי.
"לוק?" כריס קרא, ספק שאל. המשכתי להביט בו כשקרב התחולל בראשי, מילים רוצות לפרוץ מתוך גרוני, אולם זה כאילו מישהו, משהו, שיתק אותי. הפחד לחלות שוב אותת בכל גופי, האם אוכל לבטוח באדם הזה?
כל שרציתי להגיד כמו נבלע יחד עם רוקי, לשוני כאילו התנפחה עד שלא יכולתי לדבר, אך פתחתי את פי כשניסיתי להחניק מילים, משפטים, להגות משהו, לעזאזל!
"תודה." לחשתי, מספיק חזק בשביל שכריס יוכל לשמוע זאת, ולא כל אחד אחר. הותרתי אותו המום כשברחתי מהמקום. פחדן, לחשתי לעצמי. פחדן.
אמונה באדם לא ניתנת לכל אחד, אני כותב. היא כה יקרה שצריך לשמור אותה לאנשים מיוחדים.
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
