DEATH NOTE
____
כריסטיאן לקח אותי היום לדייט באופן רשמי.
במהלך כל כתיבת הפתק היום כריס הפריע לי, כמובן, לא יכול לתת לי כתוב דבר מבלי שיערוך את זה, כמו שקורא כל הודעה שאני כותב ברשת החברתית.
"אל תכתוב את זה! תביא לי!" הוא צעק, כיסיתי את אוזניי. "יא! כריס, תרגע. זו המחברת שלי." קראתי כנגדו. המצב של קולי וגרוני השתפר פלאים, חזרתי לקחת את התרופות שוב, וכריס עזר לי עם אותה טראומה מטופשת ("היא לא מטופשת," כריס אמר, אבל שנינו ידענו שהיא כן).
הלכנו ליער, לאותו מקום שאליו לקח אותי כשהכריז את אהבתו אלי. הופתעתי לראות שם שמיכת משבצות אדומה, סלסלה ושקיות שמרו שהרוח לא יעיף אותה. כריס הסמיק וחייך אלי בביישנות, החזקתי את ידו ולא יכולתי לעצור את החיוך מלעלות על שפתיי, מי ידע שכריס, הנער עם הקעקועים, זה שלא רצה להתחבר אלי, יהיה מי שיקח אותי לדייט רומנטי ומושקע כמו זה?
"זה לא שלא רציתי להתחבר אליך," כריס אמר, לחלוטין הכחיש. הוא ניסה לחטוף לי את העט אבל נעלתי את עצמי בשירותים בעת שצחקתי, אולם לא הבנתי מדוע כה מתכחש לכך שיכול להיות רומנטי, שהוא יכול לאהוב.
כריס ואני התיישבנו אחד מול השני, הוא פרס את כל המוצרים, חשף לעיניי ארוחת שחיתות משהו; שוקולד היה בכל מקום. אני לא יכול להכחיש שאהבתי את זה.
חייכתי אליו. אמרתי לו שזה נראה מדהים והחזקתי בידו במטרה להרגיע את הדבר הלחוץ שמולי. "אתה חייב להפסיק לדאוג כל כך, אני אוהב כל דבר שאתה עושה כל עוד זה אתה." אמרתי. "הכל?" הוא שאל, גיחכתי והנהנתי בראשי, לא ציפיתי לדגדוגים כשהוא התקרב אלי, אבל מהר מאוד מצאתי עצמי שוכב בגבי על הרצפה כשאצבעותיו מדגדגות אותי במיומנות מפחידה.
ביקשתי ממנו להפסיק בטענה שאני רגיש לדגדוגים, הוא כנראה התעייף כי נשכב מעליי, ידיו תמכו בו וכך גם רגליו, שפתיו היו ממש קרובות לשלי, ואני כנראה אהיה חייב להודות בזה... רציתי לנשק את אותן השפתיים.
אפו הבריש את אפי, מצחו נצמד לשלי, שיערו דגדג את פניי, זיפיו הקטנטנים דקרו אותי במעט. פניו התקרבו והתרחקו ולא רציתי שזה יחזור על עצמו שוב אז פשוט נישקתי אותו לפני שהתרחק שוב.
יותר מידי זמן שלא דיברתי איתו, שלא ראיתי אותו, שלא הרגשתי אותו... באשמתי. בגלל הניסיון המפגר הזה להרוג את עצמי. ("אל תשנא את עצמך, מלאך." כריס אמר לי לפני שנשק לי שוב).
לעזאזל, אני חושב שאני אוהב אותו.
"הי כריס?" קראתי, הוא הרים את מבטו מהאוכל והסתכל עלי, עיניו הפנטו אותי, מתי הספיק להיות כה יפה? השפלתי את מבטי, "אני לא שונא אותך על שאתה המלאך השומר שלי, למעשה אני די... קצת יותר ממחבב אותך."
המבט שהיה לו היה שווה את הכל.
קריאת מצוקה חושפת את האנשים שאתה באמת חשוב להם, היא חושפת את המלאכים במצוקה, ואף את המלאכים השומרים.
°∆°∆°
ס ו ף !
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
