DEATH NOTE
_____
כריס לא בא לדבר איתי היום. ואף לא היו לנו שיעורים משותפים, לכן אני מניח כי אין זו אשמתו. בהפסקה הראשונה שהייתה ישבתי בחוץ בלי לעשות אף פעולה חשובה, בלי לצפות שמשהו רע יקרה, ללא אף דאגה על הראש, כי למה שאדאג? לא הייתה לי סיבה לדאוג.
אולם הייתי צריך.
כריס פסע לצידה של נערה בהירת שיער וכהת עיניים, הם נעצרו והוא לא הביט לעברי אף לא לרגע, יכולתי לשמוע אותם מדברים על הסרט בפארק, הוא חייך אליה את אותם חיוכים שחייך לעברי.
"את יודעת," אמר לה. "זה נחמד לדבר עם מישהו שאתה אוהב, ובאמת לנהל שיחה."
משהו כמו חתך את לבי.
ריסק אותי.
ידיי עלו באופן מידיי לצווארי והקיפו אותו, אחזו בו בחוזקה, סגרו עליו.
זו אשמתי.
זו תמיד אשמתי.
בגלל הפחד המטופש שלי כריס לא שמח איתי, בגללי הוא חיפש (ומצא) מישהי אחרת, שהוא יכול לדבר איתה.
המשפט שאמר מתנגן בראשי, ואז אני רואה אותם בעיניי רוחי, היא עלתה על קצוות אצבעותיה ונשקה ללחיו.
דברים טובים לא נשארים הרבה זמן. אני כותב. אם לא תאחוז בהם בחוזקה בין ידיך, הם יחמקו, ואולי לעולם לא תוכל להשיב אותם.
YOU ARE READING
Death Note
Short Storyבכל יום הוא כתב במחברת המוות שלו. טוב, אולי לא בכל הימים, אבל הקפיד לפתוח אותה פעם בשבוע עד לתאריך המיוחל, מתאר מחשבות לרגשות שלעולם לא יוכל לעצבן למילים ולהתאים את גוון קולו כך שיראה את הכאב שמאחורי כל הבהרה ואות. אה, וגם היה עוד פרט קטן ושולי - הי...
