chapter -2-

13K 475 40
                                    

ריילי:

התעוררתי בבוקר עם כאב ראש חזק ורצתי לשרותים מקיאה את כל מה ששתיתי אתמול. נכנסתי למקלחת לשטוף את כולי
מכל הריח של האלכהול. הרגשתי את המים החמים זולגים על עורי ומנקים אותי.

כרכתי סביבי מגבת ובדיוק שיצאתי קיבלתי שיחת טלפון.

"ריילי את לא מבינה איך דאגנו לך!לאן הלכת אתמול?" קלואי צעקה עלי בטלפון.
"בוקר טוב גם לך" אמרתי בציניות.
"אני מצטערת פשוט אני וליאם התחרפנו מרוב דאגה" אמרה.

"האמת?אני בעצמי לא זוכרת איך הגעתי לבית,עוד מעט אני אזכר" אמרתי לה בניסיון להרגיע אותה.

"את פשוט משוגעת,יש לך מזל שלא נאנסת!" "טוב רוצה לעשות משהו היום?" שאלתי מנסה להשכיח ממנה את הענייו.
"מתאים לי קניון" אמרה.
"אוקיי אז קניון,אני אאסוף אותך עוד חצי שעה" אמרתי לה.

התלבשתי שורט קצר חולצת בטן ונעלי אדידס סופר סטאר שחור לבן. התאפרתי מסקרה עיפרון וליפגלוס עדין ויצאתי לכיוון האוטו.

אחרי נסיעה קצרה של עשר דקות הגעתי לביתה והתקשרתי להודיע לה שאני למטה.
אחרי שנכנסה למכונית שאלה:

"נו אז נזכרת מה קרה אתמול?"
"לא בדיוק אני רק זוכרת שאיזה מישהו עם עניים טורקיז כאלו לקח אותי הבייתה" אמרתי.

"טוב בטח תזכרי בהמשך היום" קלואי אמרה.
אחרי שהגענו לקניון התחלנו להסתובב.
הלכתי לכמה חנויות וקניתי בגדים.
"בואי נכנס לשם" קלואי אמרה והצביעה על חנות בגדים אחת.

הגענו לקופה והיה תורי לשלם.
"137.99$"
אמרה המוכרת.

הוצאתי לה כרטיס אשראי והבאתי לה.
"מצטערת מתוקה זה לא עובר" אמרה.
"בטוחה?" אמרתי בבילבול. אבא היה אמור להעביר לי כסף. כן אני נשמעת מפונקת אבל היה לי את היכולת אז למה לא בעצם.

היא ניסתה להעביר את הכרטיס שוב והנידה בראשה לשלילה לרמז לי שזה לא עובר.
משכתי בכתפיי.
"מוזר,טוב אני אשלם לך במזומן" אמרתי והוצאתי שתי שטרות של מאה.

"תודה רבה יום טוב" אמרה כשהחזירה את העודף. לקחתי את העודף ושמתי אותו בארנקי.

יצאנו והסתובבנו בעוד כמה חנויות ואז החלטנו ללכת לאכול.
אחרי שהתיישבנו לאכול קיבלתי שיחת טלפון,הסתכלתי על המסך ,איזה מוזר פעם ראשונה שאבא מתקשר אליי.

"הי,אבא זה אתה?" שאלתי.
"כן,את בבית?" שאל.
"לא,למה?" שאלתי.
"תחזרי הביתה אני צריך לדבר איתך
בדחיפות בקשר למשהו" אמר.

"אוקיי אני אוכלת אז אני אסיים ויצא" אמרתי.
"אני יהיה בבית עוד עשר דקות ואני צריך שתיהי שם הכי מהר" אמר בקול רציני.

"אוקיי אני יצא,הכל בסדר אבא?"
"כן נדבר בבית מתוקה" אמר .
"העברת לי כסף פעם שעברה שביקשתי?זה לא עבר ולא ביזבזתי כזה הרבה" אמרתי.

"אני מצטער,נדבר בבית על הכל,טוב?"
"אוקיי" אמרתי.
"תחזרי במהירות" אמר. "טוב" אמרתי ואז ניתקתי.

אחרי שניפרדתי מקלואי נסעתי הביתה הכי מהר שיכולתי. אחרי שחיניתי וירדתי לשביל  של הבית פתחתי את הדלת.

איך שנכנסתי לסלון אני רואה שלוש אנשים עם בגדים של שומרים ואקדחים בצד ועוד שני אנשים בחליפה מכובדת.
אחד מבוגר ואחד שעם גב אליי ,צמרמורת קלה עברה מעלי.
מי לעזעזל האנשים האלו ומה הם עושים כאן? חשבתי לעצמי.

. ברגע שטרקתי את הדלת כולם הפנו את צומת ליבם אליי.

הגבר שהיה עם גב אליי הסתובב וישר זיהיתי אותו.

"זו את?" שאל הקול המוכר בהפתעה.
"מה לעזעזל קורה פה?" שאלתי בתמיהה.

מחוייבת למר ביליונר -גמורWhere stories live. Discover now