chapter -28-

7.8K 362 20
                                    

החלטתי לפצות אותכם במרתון 3 פרקים כי לא רשמתי שבועעע...
קריאה מהנה❤❤❤

***

ריילי:

"אני לא אמא שלך ורוברט לא באמת אבא שלך,את היית חטופה שלנו ואני ורוברט ביכלל לא היינו נשואים פשוט עסקנו ביחד בך והנחת שאנחנו הורייך אז זה מה שאמרנו לך, אמא שלך האמיתית השאירה לך מיכתב שניפגשתי איתה בסתר כדי לעזור לה,זה ששם על השידה תיקחי אותו אחריי שאמות" אמרה.

"אני לא מבינה" אמרתי והיא השתיקה אותי.
"ריילי אני זוכרת כמה כאב לי לקחת אותך מההורים השוטרים שלל,אהבתי אותך כמו בת ותמיד הגנתי עלייך בלי שתידעי אבל רוברט הכריח אותי ליהות אכזרית אלייך למרות שלא רציתי אני מצטערת אין לנו עוד זמן.. להיתראות ריילי,אני אוהבת אותך"
"וויקטוריה ..אל תגידי שטויות את תעברי את זה תחזיקי מעמד" אמרתי והיא עצמה את עיניה וניערתי אותה בכל הכוח.

"שמישהו יבוא לעזור לה"  צרחתי מלאת דמעות.

"להיתראות אמא"  לחשתי שהדמעות עוטפות אותי ונשקתי לה בפעם האחרונה מחבקת אותה ומפחדת לשחרר.

***

חזרתי הביתה ואלכס ישר חיכה לי בכניסה.
"נו?איך היה?את בסדר?היא עשתה לך משהו?" התקיף אותי עם כל השאלות האלו.

"לא, הכל בסדר" שיקרתי ,אין לי כח כרגע לדבר וסתם להדאיג אותו.
"את בטוחה?את ניראת עצובה" אמר .
"כן אל תידאג הכל מצויין" אמרתי ונשקתי לו.

"אני עייפה אני הולכת לישון" הודעתי.
"אבל רק אחד עשרה את לא רוצה לעשות משהו או ליראות סרט?" שאל.

"מיצטערת אני עייפה" אמרתי והוא משך אותי לחיבוק.
"בסדר אני אוותר לך הפעם" אמר ונשק לי נשיקה ארוכה ועמוקה ולאחר מכן סידר חתיכת שיער מאחוריי אוזני.

"אם את צריכה משהו תבואי אליי אני יהיה בקומה השלישית במשרד, טוב?" שאל.
"כן,תודה אלכס" אמרתי ועליתי לחדר שינה שהוא רק שלי שפעם נתן לי אותו כדי שאני לא אשמע אותו ואת הזונות שלו.

נישכבתי על המיטה ובכיתי, אני לא יודעת אם על זה שניפטרה או על זה שעד עכשיו חייתי שקר ובאמת יכול ליהות שהכל היה כל כך שונה אם הייתי עכשיו עם ההורים האמיתים שלי.

לאחר שעתיים לא הצלחתי לישון וכבר אחד ומשהו בלילה שמעתי את דלת חדרי ניפתחת .

אלכס התקופף אלי ונשק לראשי ואז כשכיסה אותי הבחין בזה שאני ערה.
"למה לא באת לחדר שלנו?" שאל בחוסר הבנה.
"לא יודעת סתם התחשק לי כאן" אמרתי ומשכתי בכתפיי.

"מה קרה נסיכה שלי?" שאל ברכות.
"סתם,כלום אל תידאג אני בסדר" אמרתי לו והוא היה עם פרצוף דואג.

בתוך שניה הוא הרים אותי כמו תינוקת והלך איתי לחדר שלנו והשכיב אותי על המיטה.

"נעלבתי את לא רוצה לישון איתי?" שאל בקול עצוב וניפגע מזוייף.
"כי אתה נוחר כמו חזיר" צחקתי.
"למי את קוראת חזיר?" אמר ודיגדג אותי וצחקתי.

"עכשיו אני רוצה שתספרי לי מה קרה" אמר ברצינות לאחר שניה.

"כלום" אמרתי.
"טוב" אמר והלך לכבות את האור ואז בא ונישכב במיטה ואני נישכבתי לידו שראשי מונח על חזו והוא מלטף את שערי.

"שתירצי להגיד לי מה קרה, אני פה בישבילך" לחש לי דקה ליפני שסוף סוף נירדמתי בזכותו.
***

תעקבו/תגיבו/תדרגו❤❤❤

אוהבתתת
Xoxo😝

מחוייבת למר ביליונר -גמורWhere stories live. Discover now