מחוייבת למר ביליונר -גמור

chapter -4-

קריאה מהנה אוהבתת❤

ריילי:

יום שישי הגיע ונאלצתי לחזור הביתה מהר מקלואי כיוון שהלכתי אליה לראות סרט גם עם ליאם.
הגעתי הביתה וישר ניכנסתי להתקלח.
אחרי שיצאתי שמתי הלבשה תחתונה ונעמדתי מול הארון מתלבטת מה ללבוש.
נזכרתי בזה שאבא אמר לי ללבוש בגד מכובד כי יש לו משהו מאד חשוב להגיד לי.

הוצאתי מהארון שמלה קצרה עם מחשוף עמוק בגב ולבשתי אותה .(כמו בתמונה👇)

אספתי את שערי והתאפרתי קלות  צלליות  אייליינר מסקרה וליפ גלוס עדין .
כששמעתי את אבי מדבר עם מר וויליאמס מלמטה  אז הבנתי שהם הגיעו.

ירדתי למטה וראיתי שמבטו של אותו בחור עם עיניי הטורקיז בוחן את גופי ללא בושה ומחייך.

הוא התקרב אלי ונשק לידי לפני שהספקתי להרחיק אותה.
"אלכס" הציג בפניי את שמו.סוף סוף אני יודעת את שמו.
"ריילי" אמרתי וגילגלתי את עיניי עוקפת אותו
ונעמדת לצד אבי.

"מתוקה זה אדון וויליאמס" אמר אבא ואני לחצתי את ידו.
"וזה בנו, אלכס" אמר אבא.
"כן כבר הכרנו" חייכתי חיוך מאולץ לאלכס ולחצתי את ידו.

"שנשב?" אבא שאל  והתישבנו בשולחן. אחרי שהתיישבנו וויקטוריה בדיוק הגיעה
היא קראה לעוזרת שלנו ללכת להביא את האוכל והתיישבה מולי כשאלכס לידי מצד אחד ומצד שני אבא.

"רוברט ברשותך אני אספר לבת שלך מה שהיא צריכה לדעת" אדון וויליאמס פנה לאבא ואבא הנהן.

"אביך נכנס לחובות רציניים" התחיל.
"הוא חייב לי סכום כל כך גדול שגם אם יעבוד חמש שנים ברציפות לא יצליח להחזיר" אמר ואז המשיך.

"חשבתי לכלוא אותו ואל עוד אפשרויות כיוון שבוודאות אין לו איך להחזיר" אמר.
"כמה הוא חייב לך?" שאלתי.
"שתיים עשרה מיליון" ענה בנחת.
"מה???איך בכלל אפשר לגיע לסכום כזה?" שאלתי בבהלה.

"הוא הימר,הוא התעסק עם אנשים שלא היה צריך להתעסק הזהרתי אותו אבל הוא חזר שוב ושוב, הוא היה יכול ליהות בעשרות שנות מעצר או שהייתי פשוט הורג אותו על המקום" אמר כאילו שזה נורמלי.להרוג  אותו?

"אבא זה נכון?" שאלתי ואבא הנהן בעצב.
"איך אתה מסוגל לעשות דבר כזה שיש לך משפחה?"
"אני מצטער" אבא אמר.
"למזלך מצאתי פתרון טוב" אמר מר וויליאמס.

"ומה הפתרון?" בלעתי את רוקי.
"את הולכת להתחתן עם בני" אמר ואז המשיך
"אלה אם כן את מעוניינת שאני אשלח אנשים שיהרגו את אביך אז את הולכת להתחתן איתו." קבע.

"אני אמות לפני שאני אעשה דבר כזה!ולמה בכלל אתה רוצה שאני אתחתן איתו ?הוא יכול להשיג כל בת שרק בא לו" עניתי בעצבים וקמתי מהשולחן.אלכס הביט בי במבט שלא ניתן לפענח.ברור החמאתי לאגו המסריח שלו ואמרתי בקול שיכול להשיג כל אחת. במפתיע אלכס הניח את ידו על יריכיי וליטף אותה במעגלים וזה הרגיע אותי משום מה לא רציתי שיפסיק.
"שבי בשקט ילדה מסריחה!" וויקטוריה צעקה עליי.

"סתמי יא זונה אף אחד לא שאל אותך" אמרתי.
"אל תקללי" פנה אלי אלכס ברצינות ואז הסתובב לוויקטוריה, "ואת תשבי בשקט זה לא עניינך"
"אני לא מאמינה שאתה הימרת ולא התחשבת בכל המשפחה איך יכולת?לא מספיק זאתי עכשיו גם אתה"  אמרתי והצבעתי על וויקטוריה. עליתי לחדרי בעצבים טורקת את הדלת.

נשכבתי על המיטה בעצבים והבטתי בתקרה. הייתי ככה שתי דקות שוקעת במחשבות עד שמעתי דפיקה בדלת.

"עופי מפה וויקטוריה!" קראתי ואז הדלת נפתחה. "לא וויקטוריה,אלכס" אמר וישב לצידי במיטה בלי רשות.

"אז עוד יותר עוף מפה למה אין לי כח אלייך עכשיו" אמרתי.
"אני לא פה בשיביל להזכיר לך שאנחנו אמורים להתחתן,אני פה כדי לראות מה קרה לך" אמר בנחת .

"בטח , אין לי כח לזה אז צא" אמרתי והצבעתי על הדלת.
"למה את עצבנית?את לא חייבת להתחתן איתי את יודעת" אמר.

"תגיד אתה דפוק או שאתה עושה את עצמך?אני חייבת להתחתן איתך כי אם לא אז יהרגו את אבא שלי וויקטוריה תעיף אותי מהבית לגור ברחוב יתומה ולדעת שיכולת להציל את אבא שלך לא נשמע לי כמו חיים כייפים" אמרתי.

"למה את קוראת לאמא שלך וויקטוריה?" שאל.
"כי אמא זה הגדרה למישהי שאתה אוהב למישהי שמחבקת ואוהבת את הילד שלה לא משנה מה ,וויקטוריה לא כזאת" אמרתי ולרגע היה דממה וניראה שמבטו התרכך. למה לעזעזל אמרתי לו את זה?

"מה עם אמא שלך,למה היא לא פה?" שאלתי ולפתע כל ניצוץ קטן של רוגע נעלם והפך לכעס.

"היא פשוט לא כאן,יש לך שבוע להחליט אם את מתחתנת איתי או לא,מקווה בישבילך שתבחרי בחוכמה" אמר ויצא מהחדר בכעס. מה לעזעזל אמרתי שכל כך הכעיס אותו?
***