בעולם שלנו.

4:דויד,גיא בעל השאלה.

דויד גיא יוסף:

התיישבתי בשולחן השבת בלת ברירה,כולם עמדו,זמרו שלום
עליכם ואשת חייל.בחנתי את השולחן הארוך.

אבא שלי שר את הפיוט בלהט כיאלו אינו שר אותו כל שבוע,כל שישי.המתמקדתי בריחות האוכל שריחפו באוויר,זו הסיבה היחידה בערך שבגללה זרמתי עם אוריאל ויצאתי מהחדר.

״אביחי ואוריאל״אבא פנה אל אחי הגדולים,וכמו כל שבת הוא
רמז להם לשיר פיוט כבעבר,אלי הוא אפילו לא פונה בבקשה
הוא יודע בלבו שאני סולל את דרכי למחוץ לעולם שלו.

״יום שבת קדוש הוא״הוא פתח את הסיפרון בפיוט

״תפוח במוצש עלי לכל אחד״ גלגלתי עיניים,הוא נמנע מלתכנן משבת לחול,אז כסף מתורגם לתפוחים,תפוזים,ואגסים

״אבא בגיל תשע זה עבד״אביחי אמר לו בחיוך

״אולי אם תעלה את הסכום,אנחנו נסכים״אוריאל השיב

״בנים גידלתי ורוממתי והם בגדו ופשעו בי״אמי מלמלה לאבי

״ וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״אורחן לפתע אמרה ואני עיוותי את פרצופי,מלבד תחילת תפילת שחרית,אני לא זוכר יותר מדי מתפילות וציטוטים

״מה אחות התחלת להמציא פסוקים?״פניתי אל אורחן אחותי

״זה אומר ...״אורחן התחילה להסביר

״שאדם אוכל ואז הוא מגיע לשובע ובועט במי שהאכיל אותו״

***

חזרתי לחדרי,הרמתי את הכרית ופתחתי את מסך הפאלפון
שהיה על שקט כמו כל ערב שישי,נסיתי לתכנן עם עדי מיקום
שהוא יוכל לבוא לאסוף אותי מבלי שכל הישוב יראה .

נסיתי להסביר לו על האזור שבין הישוב לקיבוץ,אבל זה היה
מורכב אז סיכמנו שאגיע לקיבוץ,שם כולם חילוניים,ורכב זה
לא חייזר בערב שישי.סידרתי את השיער,וזרקתי את הפאלפון
למאחורי החומה בכדי למנוע הליכה מוזרה ביציאה מכאן.יכולתי
לצאת מהחלון,אבל ידעתי שזה יגרום לאמא התקף לב העדפתי
להמנע ממשיכת צומת לב,בכללי,ובפרט בערב שבת

״דויד?״דלת חדרי נפתחה מעט,שירה אחותי הקטנטנה נעמדה
מאחוריה במבט בישני,אליה יכולתי לגלות אמפטיה עוד לפני
שהתחילה בכלל לדבר,מעיניה הגדולות ״אתה רוצה לשחק?״

היא החזיקה בידיה טרוויה,שמצד אחד השאלה והצד שני
תשובה בעבר היינו משחקים בזה אני והיא בערב שבת