בעולם שלנו.

56:דויד,התאהבות.

דויד גיא יוסף:

דויד רץ את ריצת הבוקר שלו,הוא הקיף את היישוב ברגליים מהירות,אוזניות שנדחפו עמוק לאוזניו והשמיעו צלילי מוזיקה.

הוא עבר את כל הביתם,דלקם את שם המשפחה של כל משפחה שגרה בכל בית,ולבסוף הגיע אל הבית בקצה שהיה הבית של לילך,הוא פתח את הדלת כיאלו הוא חלק מהמשפחה שהרכיבה
רק שני אנשים,לילך ואמה.

״דויד״העינים אמא של לילך עברו אחיו בבהלה שפתח את דלת הבית.הוא לא שמעה את קולה אבל קרא את שפתיה והוציא את האוזניות מהאוזניים ״מצטער״הוא חייך אליה חיוך קטנטן

״זה בסדר,הכל בסדר״היא סידרה את כיסוי הראש שכיסה את כל שיערה באופן מוקפד.כיסוי הראש שלה היה שונה משל יתר הנשים בישוב,בעוד שכולן היו עם מטפחות א כובעים,אמא של לילך היתה עם שביס חרדי זה היה שונה בנוף הישוב,דויד חשב לעצמו לא פעם,וגם לא פעמיים למה היא עדין בוחרת לחיות פה
הכיסוי לא הציג רק את עצמו,אלא גם הציג דרך והשקפת חיים.
זה כמו שהוא לא ראה את עצמו גר בישוב בעתיד,כי הדרך שלו לא חייה ונושמת את העולם הדתי.

״להכין לך משהו לאכול?חביתה ירק?שקשוקה?פרנצ׳ טוסט?״

״שמעי,אני לא יודע אני לא רעב״הוא הניח את ידו על ביטנו

״אחרי ריצה,חייב אנרגיות וחלבונים אני אכין לך שקשוקה״ היא קבעה,והוא גיכח למשמע קולה תוך כדי שהוא מתיישב על הכיסא מביט בעלון דתי שהיא קראה עוד לפני שהוא הפריע לה

ואיכשהו עוד לפני שהוא מצמצם היא הניחה מולו צלחת עם ירקות חתוכים,הוא הרים את מבטו מהעלון וחייך חיוך תודה קטן,איכשהו הוא הרגיש שהיא מחבבת אותו עם כל הארוחות שהיתה מכינה לו כל פעם שרק נכנס אל הבית שלהן בשעות הזויות ולא ברורות.

״אולי תלך להתקלח?עד שיהיה מוכן,ותעשה לי טובה תגרוב את המים אתה תמיד מציף את המקום כיאלו ה׳ גרם לצונאמי״

״מה אני עד כדי כך מסריח?״הוא הריח את עצמו והיא צקצקה בלשונה ועשתה פרצוף של בערך בעודו קם מהשולחן ופונה אל מסדרון הבית,חושב לעצמו על העובדה שיש מצב שלילך קבלה את ההומור מאמא שלה דווקא,ולא מאביה המנוח כמו שחשב

״שיט״מלמל שפתח את דלת המקלחת וראה את גופה החשוף של לילך שניה לפני שהיא שמה את המגבת והקיפה את עצמה.היא החזירה לו מבט תמוהה והידקה את המגבת בהרמת גבהה

״ראית כבר הכל מה הלחץ״משכה בכתפה ונעמדה מול המראה באדישות רבה למולו,פתחה קרם ובידה מרחה אותו על הפנים