בעולם שלנו.

46:אוריאל,שנתיים אחרי.

אוריאל

אוריאל כיבה את מכשיר הטלפון ובשקט על קצות האצבעות נכנס אל הבית של סול,היה לו כבר מפתח שהוא שמר לזמן שסול תהיה איתו אבל תשכח את המפתח של הבית שלה-
בבית שלה.היא הפוכה והוא מסודר,ואיכשהו זה עבד בניהם.

הוא דמם בקולו,דמין את התגובה ששתבין שהוא לא סגר בדיוק
עשרים ואחד,וקיבל יציאה מיוחדת.הוא היה יכול לשמוע באוזניו את הצרחה ואת רגע הקפיצה עליו,שהריח שלה תוקף אותו כמו חיידק אלים,החיוך הדבילי עלה על הפנים עוד לפני שהוא ראה אותה, רק מלדמיין,לא היה לו ספק שהיא עושה לו משהו.

בלב,בראש,ביצר,ובחיים.

הוא פתח את הדלת בשקט,וכמו המון פעמיים היא שכבה על הבטן השעינה את ראשה על ידה שהמפרק נטוע במיטה והביטה בטנלובלה טורקית שריגשה אותה כל פעם מחדש,הוא יכל לעמוד שם שנים,להזדקן,והיא לא תבחין.

מאז שהיא התחילה לראות את הטנלבולה הזו,הוא נלחם על תשומת הלב שלה,ומקנא לטלנובלה שלוקחת לו את החברה.

איתה הוא גילה שהוא קנאי וקצת רכשוני גם אם מדובר בכלים
דוממים שלוקחים את תשומת ליבה והיחס ממנו.הוא נכנס בשקט ורק שרכן לגובה מיטתה היא הסיטה את פניה באטיות

״מאמי״היא כרכה את ידיה סביב צווארו,הוא אחז במותנה
ונעמד רגליה רחפו באוויר והיא נשקה ללחיו כמעט אלף פעם

הריח שלה נכנס לתוך אפו,והנוכחות של השפתיים שלה על לחיו הרגישה כדבר הכי טוב בעולם,הוא ידע בליבו שזה העתיד
שהקשר בניהם זה הדבר הכי טוב ומחזק שיש לו בחיים.

״התגעגעתי״הוא לחש והסניף עוד קצת מהריח הלא נגמר שלה

״גם אני״הסתכלה על פניו ונשקה לשפתיו,בעודו מתיישב והיא יושבת עליו אוחזת בו מחשש כיאלו יברח ויעלם לה

״איך עבר השבוע?״היא שאלה,צמאה לשמוע קצת יותר מהשיחות הקצרצרות שלהם ביום יום,בתוך השיגרה של
הצבא שהוא נמצא בה,והיא בקורס הכנה לפסיכומטרי ומלצרות בערבים.

״קשוח״הוא נאנח ואחז בה צמוד אליו ״מה עוד פעם שולה?״
הוא הביט על המסך ושמט את כתפיו,צחוקה של סול נשמע
והיא כבתה את המסך בעזרת השלט,עד שיש לה זמן איתו
הדמויות והעלילה תחכה,כי המציאות שלה טובה יותר.

״אני מאוהבת בדבר הזה״היא רכנה מעליו,ונשקה כמה נשיקות לשפתיו,זה גרם לכל המילים שלו לעצור בתוך חלל הפה.כמה הילדה הזו איזנה את כל הרע שהוא הרגיש בלב,היא הפכה לו את המוח,גם במרחקים,גם שהוא היה בשיגרת הצבא הקשה.

״את באה לשבת?״הוא שאל,מנסה לאחד בין הצורך להיות בבית לבין הצורך להיות איתה,וזה היה כבר מושלם,סול היתה כבת בית,בדרך כלל היא היתה ישנה בחדר של אורחן ומתגנבת אל חדרו באישון לילה,הם ניסו לכבד את ההורים מצד אחד,ומצד שני לישון מחובקים שהריח של הצד השני נצמד ונדבק אליהם