בעולם שלנו.

29:אורחן,בשבילי.

אורחן:

אני מביטה לתוך העינים שלו,צוללת לתוך החום הירוק והדבש
המציאות שראשי על ירכו נראת אחרת,אני סוקרת כל סנטימטר כל קמט הבעה שבפניו ואיכשהו,כל הרעש של הבוקר נעלם,אני לא שומעת את הקול של דויד באוזני,אני לא רואה את ׳הקרב׳ המטופש בין אחיי,אני רואה רק אותו,ואני נוגעת בו,והוא מלטף
את שיערי במען תנועה טבעית ונעימה באותו הזמן.

״באתי כל כך נסערת,אבל מבט לתוך העינים והכל נעלם״אני לוחשת,ידו המלטפת על שערי מותירה בעדינות קשר בסוף השיער,וממשיכה ללטף ברוך שלא מתאים לחיצוניות של אביחי

״את גם גורמת לי לשלווה״הוא מלמל בחצי חיוך,העינים שלו קצת אדומות ואני לא מסוגלת ושולחת את אצבע ידי תחת עיניו
מלטפת בעדינות כיאלו משהו עלול להישבר אם לא אשים לב

״בכית?״בלעתי משהו בתוכי,פרץ ורצון לבכות,כל הכאב שניכר
על פניו חוצה את ליבי רק מהסתכלות,כואב לי עמוק בנפש

״קצת״הוא משך באפו ומביט ישירות אל עיני,בהודה שאני יודעת שלא פשוטה לו עם יתר העולם.המילה קושי ובכי לא קיימות בעולם של אביחי,הוא לעולם לא יקרין שבר...לעולם

אבל אני מכירה אותו,אני יודעת אותו גם בלי מילים,גם במרחק

״אתה יודע כמה אוהבים אותך בבית,זה לא השתנה אף פעם״
הרמתי את ראשי ממנו,התיישבתי וראיתי את האכזבה הרגעית
ידי הגיעה אל התיק הקטן שהבאתי איתי שלפתי ממנו תמונה-
מהפעם האחרונה שהצטלמו כל המשפחה וקרבתי אותה אליו.

הוא נגע בתמונה,אחז בה והביט בה כמה שניות ארוכות,חיוך קטנטן הופיע על פניו ״אנחנו משפחה אביחי,תמיד נהיה״לחשתי

״אני חייב להם את החיים שלי״הוא מלמל ראיתי שעיניו נלכדות
על הורינו,הם היו במרכז התמונה אחד ליד השניה עם חיוך ענק

״בלעדיהם,סביר להניח שהייתי...לא סביר להניח,הייתי משתמש סוחר סמים,מאפיונר״הוא נשם בין מילה למילה בכבדות קשה
״עד גיל חמש...לא ידעתי בכלל מה זה הורים,מה זו משפחה
והם פשוט הביאו לי הכל,השלימו לי חסך של חמש שנים
לימדו אותי שהכל אפשר,שהכל אפשרי,שאין גבול לכלום״

״תחזור לבית...אם לא בשבילי אז בשבילם״נגעתי במפרק ידו
עיניו עלו מהתמונה ישירות אלי,ראיתי שהוא מעט רועד וכף
ידי ליפה את מפרק ידו באחיזה חזקה אני תמיד אהיה שם בשבילו,גם אם העולם יפול,גם אם הכל התמוטט סביבי...

״קשה לי,האגו של מדבר גם,דויד אמר דברים לא פשוטים״

״הוא ילד מבולבל אביחי,הוא נע בין העולמות,וכל ההתנהלות שלו לפעמיים מזעזעת,אבל צריך לכון אותו לפעמיים,לתת לו יד ולהוביל אותו עד שיצעד לגמרי לבד בעולם שמתאים לו״הכף יד שלי ירדה אל כף ידו ואיכשהו אצבעותי נכנסו אל אצבעותיו