בעולם שלנו.

31:אביחי,אוהבת אותך.

אביחי:

יום חמישי ואני סורק את הבר בעיניי,הוא מלא והכל כל כך ריק
מציאות מעורפלת למרות שאני רואה ברור בעינים.אני מתרגל למציאות המשונה,צבא,וסופי שבוע בדירה של טוהר,חלומות על אורחן בלילות,צלצולים וטלפונים שלא נגמרים בימים-שיגרה.

״עוד אחד אחי?״אלי הברמן שואל,אני מהנהן לחיוב,כמה שיותר אלכוהול שיזרום בגוף,כך יותר הכאב מתחיל להעלם מהגוף.

הוא מניח אני שותה,הגוף שלי יכול להכיל יותר ממה שנדמה.

״אח גדול״קול נשמע מצידי,עם משב רוח וריח שמזכיר בית אני מסיט את מבטי הצידה ואוריאל יושב לידי,לא מביט על פני אבל
מתיישב בדממה,עם כל הסרט שלי,הדחקתי גם אותו,גם את אחי

״אח קטן״הקול בוקע מפי,הוא מסיט את מבטו ואני קולט משהו לא בסדר איתו,שהמבט שלו לא המבט הרגיל,שהוא קצת יותר מחוספס אפילו קצת עם זיפים בהירים שמוסיפים לו צד כזה.

״בא לי לקרוע אותך,לפוצץ לך את החיים״הוא אומר בישירות לא חוסך מילים,פעם ראשונה שהמבט שלו גורם אפילו לי לחשוש,לא שהוא יכה אותי,אלא שמשהו חזק עובר עליו.

״-אתה אח שלי ,אתה יודע כמה אני מעריך אותך?
החבר הכי טוב שלי,האדם שתמיד שם,ואז אתה נעלם כרוח לא נותן את האופציה להיות שם בשבילך,נבלע כיאלו הקשר שלנו תלוי על הקשר דם שלא קיים,והוא לא תלוי על זה ואתה יודע,
שגם אם היו פה מחנות מעולם לא הייתי מפנה לך גב״

כל מילה נשמע יותר חזקה מהשניה,הוא נראה כעוס,כועס,פגוע

״אני מצטער״אני מושך באפי אחרי כמה דקות של שקט בנינו

״לא עניתי לך...הייתי צריך זמן לעצמי,לעכל את הסלט הזה שיש לי בראש.את כל הסיטואציה עם דויד ובאמת לא רציתי לתת לאף אחד את הרגשה כיאלו הוא צריך למצוא צד״

״אתה היית עומד לצידי אם אני הייתי במקרה כזה?״

״אין ספק אפילו״סרקתי אותו בעיני,כמובן מאליו

נותר בנינו שקט,כיאלו העולם היה קטן מידי לכמות המילים שרצינו אבל לא אמרנו,כל חוסר הנוכחות של אוריאל בחיים שלי השפיע עלי,השפיע על מהלך היום שלי,זה גם לאבד איבר
בגוף

״אביחי״הוא מלמל בשקט,הסטתי את מבטי אליו והוא עצם את עיניו לרגע ונאנח בכבדות

״גם אם בחרת ללכת מהבית,אל תבחר בלהעלם לי,או ליתר המשפחה...אנחנו צריכים אותך,אני צריך אותך אח גדול״

״אני כאן,אח קטן״כרכתי את ידי סביב עורפו ונשמתי עמוק

שחררתי ידי ולפני טפחתי על כתפו,חייכתי שראיתי שחולצה יקרה שעליו היא שלי,תמיד הבגדים עוברים בין הארון שלו לשלי ולהפך אבל יש בגדים שהם קוד שלא משתמשים בהם