בעולם שלנו.

53:אורחן,פוצע את ליבה.

אורחן:

אורחן פתחה את דלת הספריה העירונית ומצאה את עצמה מול כביש סואן.בעוד אצבעות ידיה מקלידות ועיניה מתבוננות בנייד ובאפליקצית האוטובוסים;מתי צפוי להגיע האוטבוס אשר יקח אותה אל הישוב.

זה היה אמצע שבוע,והיא השתדלה לתפוס מרחק מהבית,אבל סבתא באה לבקר.ועד מתי היא תצטרך להתנהל כגנב בבית של עצמה?עד מתי היא תצליח להתכחש לנוכחות של אביחי בחלל?

היו ימים במכללה שהיא הצליחה קצת לשכוח אותו,היו ימים שהיא היתה חולמת בלילה על אותה חתונה לבנה שהם דברו וחלמו.ופתאום כל הדיבורים אללו הרגישו שלא התקיימו באמת
שמדובר על איזשהי מציאות מדומה שהתרחשה רק בראש שלה

אבל את המגע היא לא יכלה לשכוח,היא לא יכלה להתכחש או להעלים את הדבר היחידי שהנכיח לה במציאות את מה שהיה.
המגע של אביחי,החיבוק שלו,הריח שלו שגרם לה לסחרחורת.

״הי אורחן״גוף התנגש בכתפה ושהיא הרימה את ראשה מהנייד היא נכחה לראות עינים גדולות בצבע כחול בהות בה,לקח לה שניה עד שנפל האסימון;אליאב,הוא היה חבר טוב של אסף

הבחור שהיתה דלוקה אליו,ושנפרד ממנה באמירה שהיא לא באמת שם.זה היה נכון,אסף צדק אז והאמת שגם היום,הראש
שלה לא שם,והלב שלה שייך לאדם שלא רוצה אותה יותר.

״הי״היא לטפה ביד הנגדית את אזור הכתף שבה התנגשה בו

״מצטער״הוא מלמל בחיוך ״אין לך על מה,אשמתי״היא שלבה את ידיה והם עמדו שם לשניה שהרגישה כמו נצח מביך ומוזר

״אז מה את עושה היום?״אליאב החליט לגזור את השקט

״אני לומדת הוראה,פה במכללה״היא הצביעה על גב המכללה שהיתה צמודה אל הסיפרייה העירונית

״וואלה...הולכת בעיקבות הזרם״הוא קרץ והכניס את ידו לכיסו
זה לרגע לא מצא חן בעיני אורחן והיא תקעה בו מבט ממושך.

זה שהמון בנות במגזר הדתי הולכת ללמוד הוראה,לא הדבר שמושך אותה ללמוד חינוך,היא בקלות,בתעודת הבגרות שלה יכולה לבחור בכל מקצוע אחר

״אני אוהבת את זה,ומאמינה שאהיה טובה.בלי קשר לזרם״

״אני צוחק,לא התכוונתי חלילה״הרים את ידו כמתנצל וחייך חיוך שהוכיח שאמר את הדברים ממקום טוב,אורחן הצליחה להעביר את זה בגרון,אליאב באמת לא בחור עוקצני ממה שהיא זוכרת

״אמ...ותגידי איך את?יוצאת עם מישהו?״הוא שאל והיא בהתה
בו לעוד שניה מובכת,באינסטינג פנימי שצועק כן,ועם אמת חיה שצועקת לא,כי היא באמת לבד,ואף אחד לא נכנס לה ללב-