בעולם שלנו.

36:אביחי,היא.

אביחי:

פקחתי את עיני לדבר הכי יפה שקיים ביקום.כך,היא שוכבת על גבה ומכוסה בפוך,אני למרות דיבורי לישון בסלון שוכב לצידה על הפוך שלה-שלי קרוב לקצה המיטה.

עיניה עצומות,קצב נשימותיה עולה ויורד ואני מתבונן,בשקט
רב אפילו מפחד לזוז שמע תזוזה תעיר אותה.

וקשה לי להפנים שהדבר היפה הזה,המאיר וטהור הזה-שלי.

אני יודע שהדרך ארוכה,שיש לנו הרבה לעבור,הרבה אנשים
הרבה סטיגמות של דוסית ואחד שבערך,הרבה תיקרות לשבור אבל,מבחנתי,שברתי,שברנו,את התיקרה הכי גובהה.הרגשות שלנו-זה אל זו,העובדה שדברנו על זה,שישרנו קו עם הרגשות.

לא סתם בקשתי לשמוע את שלושת המילים האלו ממנה.
המשמעות שלהם באוזנים שלי,מביאה אותי למקום שאוכל וארצה להקריב המון עבורה ולמענה.

הייתי צריך דחיפה שלה ושל המילים.אני מוכן להתאפק ולעצור
בשבילה.לא לנשק כרגע.אני מוכן להמתין ולכבד את הטוֺהר שהיא נושאת איתה,אני מוכן להיות אדם טוב יותר,בשבילה,
היא גורמת לי לרצות,ולקוות,שאני יכול להגיע הכי גבוה בעולם.

היא החברה הכי טובה שלי,אחותי הקטנה,והיא גם אהבה שלי.

קמתי בעדינות מהפוך עליו ישנתי,משכתי אותו מעלה בכדי שיכסה חלק מידה החשופה,ודקה בהיתי בפניה וחייכתי.רציתי לנשק למצחה,אבל עצרתי בעדי שמה אעיר אותה.התמתחתי אחור וכמה קליקים יצאו מצווארי,אני לא יודע להסביר את זה אבל השינה לצידה,שקרתה במקרה,ויחד עם זו כנראה עם נסיון של התת מודע בלגעת לא לגעת,ישנתי הכי טוב מזה הרבה זמן.

״יפה שלי״מלמלתי בלחש שהיא החלה לזוז ועיניה נפתחו.יכול להבטיח שהעינים האלה הם הדבר הכי יפה בחיים שלי,אור...

זכיתי לשתיקה ולחיוך רחב,כזה שגרם פתאום ללב שלי לדפוק כמו ילד בן שש עשרה שמאוהב בפעם הראשונה.הזזתי את הפוך
והתיישבתי לצידה על הקצה,בשקט שהרגיש מאוד נכון גם לי בעת שליטפתי את ראשה והרגשתי שכך אני מוכן לחיות את חיי

״את קמה?״שאלתי,וזכיתי במשיכת כתף לשלילה ומבט חולמני

״אני רוצה להישאר במיטה שלך״מלמלה,וידיה עטפו פתאום את הכרית שלי,בחייאת אני צריך לקבל את החיבוק הזה,לא הכרית

״כובשת קטנה״בעלת משמעות כפולה.

נסיתי למשוך ממנה בצחוק את הכרית,בידיעה שאם אני מפעיל כוח באמת הכרית משתחררת ועוברת עלי,וצחוקה מתנגן בעודה מתנגדת,שיערה קצת התדבר והחיוך הזה שכובש אותי על פניה