בעולם שלנו.

12:סול,נוכחות מפתיעה.

סול:

קולה של המורה רינה נשמעה באוזני,אם הייתי צריכה להקביל את קולה הייתי אומרת שהוא דומה לצפצפה של ליצן.היא גם קצת דומה לליצן,במיוחד עכשיו שאפה אדום והיא מספרת לא פעם ולא פעמיים על האלרגיה שלה לחילופי עונות השנה.

מלמלתי לה בקול חלוש,שתיקח שבוע חופש לפני שכולנו נדבק מהצינון המוגזם שלה,למזלי הרב הצפצפה לא שמעה את דברי.
אחרת הייתי מגיעה ישירות אל המנהל ומנסה להסביר לו את טוב ליבי,שהדברים נאמרו רק מרצון טוב ודאגה למורה רינה

עלאק,לא באמת.

ציירתי את בית הנבחרים,לא שידעתי אך בדיוק הוא נראה פשוט היא דברה עליו.היא הסבירה בפעם המליון וארבע על ההבדל
בין שיטת הבחירה בישראל לשיטת הבחירה בארה׳ב,ועדין חלק גדול מהתלמידים הביטו בה כיאלו זו הפעם הראשונה.אני לא גאון באזרחות,אבל איכשהו מצליחה לגרד את השבעים שמונים.

רק בגלל הקול שלה,כולמר הקול שלה זו הקללה והברכה שלי

כי אם אני מגרדת עמוק במוח אני יכולה לשחזר את מה שהיא אומרת ולכתוב במבחן,אבל לפעמים באמת שמאחורי הקול אני שומעת צפצפה,מדמיינת ליצן על חד אופן,ולכי תצאי מזה...

״זה יהיה בבגרות?״אריק לפתע התעורר,אפילו לא סובבתי את ראשי אליו.רוב ימי השנה הוא היה מנמם,ובימים שלא שאלה אחת חזרה על עצמה ׳האם זה יהיה בבגרות׳,למעשה,הוא אף פעם לא ידע מתי התאריך של הבגרות,ובבגרות בתנך הוא היה סגור ביום הבחינה שהוא ניגש לבגרות באנגלית,לכי תביני.

״לא אנחנו לומדים את זה לכיף,להרחבת האופקים״נטע מלמלה
בקול יחסית גבוה.אריק שמעה אותה וזרק קללה שכוללת את אמא שלה,נטע החזירה,והתחיל קרב קללות בכיתה שסחף איתו
את החבר׳ה של נטע מול החבר׳ה של אריק.

״יאלה יאלה לך״נטע צרחה לפתע אבל כשהצילצול נשמע קולות השיחה התחלפו,ותוך רגע כולם פחות או יותר חזרו לעצמם.
כיתה של מעוצבנים רגשית,אבל כמו שכל אחד פה נדלק מהר כולם נרגעים מהר.ועוד שעה יהיה אפשר לראות את נטע ואריק מריצים בדיחות על מישהו אחר כיאלו לא רצו לירות זה בזו לפני שעה,שגרה,איוב שלך חבר שלך,וחבר שלך,איוב שלך,
גם כך כולם פה מגיעים ממקום הרוס.

התרוממתי ממקומי ובאופן אוטומטי סידרתי את החצאית,רינה אהבה להעיר לי על אורכה ואני אהבתי לעקם את הפרצוף מולה
אבל הפעם לא היו לי כוחות למלחמה נגדה.התמקדתי במשפט שאוריאל אמר לי לפי כמה ימים-׳בקרוב זה נגמר׳.

אוריאל השפיע עלי לטובה,היו לו כוחות חיובים על הנפש שלי וכנראה גם על התנהגות שלי.התהלכתי בעולם עם פחות עצבים
ואפילו עם קצת פחות כעס,לא נהלתי מלחמה על כל דבר.