בעולם שלנו.

39:אורחן,התמודדיות.

אורחן:

עיני עצומות אבל הלב והראש עובד,מכירים את הלילות האלו שאתם בין שינה לערנות,שמשהו מערפל את הראש והנפש.
אני מנסה לשקוע,לצלול להשינה,אבל זה לא עובד אני תקועה.

פוקחת את עיני,בוהה בתיקרה והראש שלי חושב עליו...
רק אתמול בבוקר הוא חזר לבסיס,ואני לא יודעת להסביר
את הגעגועים.

הגעגוע למגע,לקול,לריח שלו שנותר קצת על החולצה שגנבתי לו.

האהבה שלי אליו כל כך לא רציונלית בראש וכל כך חזקה בלב,אני מודעת לפער שיש בנינו,ועדין אני בוחרת לא ללכת אחורה,כי אני בטוחה בשיח שלנו,ביכולת שלנו לדבר על הכל.

ואני מחכה לרגע,שההורים ידעו,קשה לי עם הסוד הזה,זה מרגישה שאני מסתובבת עם תיק שכבד וגדול עלי.אני רוצה שידעו את פשר החיוך שלי,אני רוצה שכל הבנות בישוב ידעו
שהוא שלי,ושיפסיקו לחקור אם יש לו חברה,אם הוא מעוניין
או אם אני מעוניינת במישהו אחר,אני רוצה שעולם ידע ויבין.

הושטתי את ידי לשידה הצמודה למיטתי,לחצתי על הפאלפון ואורו סינוור אותי מעט,והשעה נגלתה על המסך;עשרים לארבע
לקחתי את הפאלפון לידי.ונכנסתי לאוטסאצפ,גלגלתי את השיח
בקבוצת החברות הקרובות שלי,ובדקתי את הנראה לאחרונה של אביחי,כנראה גם הוא עשה את זה כי הופיע לי שהוא מקליד

״לא מצליחה להירדם״שלחתי לו עוד לפני ששלח את שאלתו
שכבר ידעתי מה היא,למה את ערה?או לעזאזל למה את ערה

תוך שתי דקות הטלפון שלי צלצל,החלקתי את האצבע על המסך

״רגע״קמתי ממיטתי,סגרתי את דלת החדר ויצאתי אל החצר
סגרתי את דלת ההזזה ״איתך״לחשתי למרות שיצאתי בשביל לדבר בנוחות

״קשה להירדם בלעדי?״שמעתי את קולו וחייכתי,הרגשתי שהסומק עולה על לחיי ונשכתי את שפתי התחתונה

״הריח קצת חסר״עניתי בכנות,ויכולתי לדמיין את עיניו זוהרות

״לך חסר?יש לך את החולצה שלי...מה אני אגיד?״שאל וצחקתי

״אין דבר שיכול להשתוות לריח שלך,גם לא החולצה זה בכלל לא באותה רמה ונוכחות״מצאתי את עצמי מודה לגמרי

״אני אוהב,כמה אוהב״שמעתי את קולו תוך כדי אנחה קלילה
ובנינו השוררה שתיקה נעימה,הסתכלתי על הירח והכוכבים והרגשתי כיאלו כל המציאות הסתדרה בשבילי,שהצלה של אביחי,כפי שהוא אמר,שהתגלגל לביתנו היא גם ההצלה שלי
אחרת לא הייתי זוכה להכיר אותו

״על מה את חושבת?״שמעתי את קולו לאחר כמה דקות

״שאני שמחה שאתה חלק מהחיים שלי,לא רק כאח אלא כ...״