בעולם שלנו.

19:אורחן,הלב שלי.

אורחן:

החזקתי בכוס חרסינה לבנה שהקפה של הבוקר נע בתוכה.

הזזתי את דלת ההזה אל החצר והתהלכתי אל המקום הרגוע והקבוע שלי; הנדנדה.

לשם אני מגיעה שאני צריכה שקט ורוגע,אבל,והפעם בבוקר הזה,למרות הבגרות במתמטיקה שתחל באחד עשרה הייתי רגועה לגמרי,אפילו קצת אפטית.

או שפשוט נכנסה בי אמונה,שאני יכולה,שאני מסוגלת להצליח
שהתקפי הפניקה שלי מיותרים במעט,ושאולי הכל בראש שלי.

וזה בוקר נעים,והאוויר בחוץ מורגש אבל לא קר מאוד או חם
יש תחושה של סוף אבל גם תחושה של משהו טוב.אני לא בעד
שינויים,אבל המחשבה שבקרוב אני מסיימת תיכון,מרגשת מצד
אחד ומצד שני קצת גורמת לי לחשוש,עד עכשיו דרגתי את עצמי על ידי ציונים,וברגע שהם לא יהיו,יעלמו,יכנסו לתוך דף אחד,לגיליון,מה יתן לי את האישור שאני טובה?שאני מוצלחת?

פתחתי את הטלפון,הוא היה מלא בהודעות מהקבוצה המשותפת של השכבה בצילומים של בני גורן,שאלות על קוטר במעגל,
בעיות תנועות,קוסינוסים וטריגונמטריה במרחב,כל ההודעות
נשלחו בשעות הזויות של הלילה,ואם פעם זה היה מלחיץ אותי
והייתי עוברת שאלה שאלה בכדי לבדוק האם אני מצליחה לפתור שאלות של כל הקבצה אפשרית,היום אני מנסה להירגע.

נכנסתי לשיחה עם אסף,הוא היה מחובר אתמול באחד עשרה ארבעים וארבע בדיוק אחר השיחה האחרונה שלנו.

היחסים עם אסף הולכים לכיון טוב,לפחות כך זה מרגיש רוב הזמן.הוא חמוד,יודע להגיד את המילים הנכונות,יש בו עומק אבל גם צד של צחוק והומור ככל שאני מכירה אותו יותר אני נחשפת למעלות שלו,לדברים הטובים,ולאופי הקסום שלו.

אין בנינו מגע,ואני מקווה שאולי בגלל זה הלב שלי לא רוטט.
אני מוצאת בו המון דברים טובים,אבל כל הדברים הטובים האלו לא נוגעים לי עמוק בלב,יכול להיות שזה עניין של זמן
או נקודה של מגע,או שבכלל כל מה שיש בסרטים ובסדרות על
רטט בלב,התאהבות חלומית,מתחיל ונגמר רק בסרטים וסדרות.

״בוקר אור״אבי הזיז את דלת ההזה,אחז בידו כוס זכוכית ובה קפה של בוקר והתיישב על כיסא הגינה שהיה מול הנדנדה

״בוקר טוב״מלמלתי בחצי קול,סגרתי את הפאלפון והיסטורית
שיחות הוואצפ עם אסף.

״איזה בגרות יש לכם היום?בגללה אוריאל נשאר בישיבה״

״מתמטיקה״

״מתמטיקה״אבי משך את קולו בעודו אומר את המילה הארורה
על כל תיכוניסט ובפרט כאלה שמנסים להאמין שהם מסוגלים לעמוד ברפורמת חמש היחידות-כמוני.