49:אורחן,שברים.

903 99 40
                                    

יש על הקוראות שלי בעולם?
שמישהו יגיד משהו רע,אשבור אותו!
מאוהבת בכן אחת אחת ❤️

אורחן

בערב קר שהתריע על בואו של החורף אורחן עטפה את עצמה
במעיל שחור וארוך,החצאית האפורה הציצה בקושי וחולצת הגולף הלבנה בצבצה אף היא בצוארה ובמפרק שני ידיה.

היא חיבקה את המחשב הנייד,ונסתה להתעלם מהכאב שהגיע
מהתיק הכבד שסחבה על גבה,היה בו לא מעט דפים וחומרי לימוד שהביאה כל סוף שבוע מהדירה במכללה אל בית ההורים.

קצת אחרי סיום השירות הלאומי היא פנתה אל לימודי הוראה
היה לה ברור שהיא רוצה להיות מחנכת,ואשת חינוך לגילאי העשרה.לא היה מקום לבזבז זמן,וכל דקה חשובה,אז לא היה בדיוק טיול אחרי צבא,או במקרה שלה טיול אחרי שירות...

היא בחרה במכללה דתיה בצפון.למרות שכולם אמרו לה שעם תעודת הבגרות שלה,היא יכולה לבחור בכל מקצוע שתרצה
וללמוד בכל אוניברסיטה שתרצה,אבל ליבה היה במקצוע אחד ולא עניין אותה רפואה,לא אדריכלות,וגם לא ראית חשבון.

היא עלתה על האוטובוס שלקח אל הישוב ועבר בכמה שפחות תחנות בדרך.היא בחנה את המקום,גם בהמתנה בתחנה וגם בתוך חלל האוטבוס והתיישבה ליד גברת דתייה ומבוגרת.

אנחה נפלטה מפיה מבלי שהיא שמה לב,הגברת שלידה הביטה
בה במבט שהרגיש לה נוקב ואומר ללא מילים;מה הצעירים של היום מתלוננים.

זה לא היה המקום ולא הבן אדם לשתף אותו,אבל התקופה הקצרה של אורחן במכללה היתה קשה לה ואפילו מאוד.

היה פער בין הלימודים לבין מה שחשבה שבאמת יהיה,הבנות היו שונות ממנה,ולא פעם היא שמעה והבינה שיש שבוחרות במקצוע רק בשל חופשים וחופשות בעוד שהיא ראתה במקצוע כשליחות ומשימה.

וכל האוויר והמציאות היתה שונה ממה שהיא באמת חשבה.

היא השעינה את ראשה על החלון,חיבקה את המחשב נייד והרשתה לעצמה לעצום קצת עיניה ולנמנם בדרך הארוכה.

לפעמים היא לא הבינה,למה המציאות עלתה על דרכה,למה ה׳
גרם להתנגשות בין כל הציפיות והרצונות שלה,למציאות שלה.

...

אורחן ירדה בתחנה בצומת קרובה לישוב,התיק היה על גבה והוא היה כבד לא פחות מהתיק העצום שהיה לה בזמן השירות.

מחשב נייד עדין היה בידיה,והיא רק קוותה להגיע אל הבית ולזרוק את העול הזה מעליה,להוריד את המגף ולהתנחם באוכל של אמא.

גם זה היה חסר במעונות,אוכל נורמלי ולא מעובד או מתועש
היא כבר ראתה כל צורה אפשרית של פיצה,כל מאפה שקיים
וכל גאנק שניתן להכניס לפה,למרות שהיתה בדירת בנות לאף אחת לא היה את הזמן,או את הכוח להעמיד סיר ולבשל משהו.

בעולם שלנו.Where stories live. Discover now