בעולם שלנו.

26:אביחי,מחכה.

אביחי:

המילים של לילך נשמעו בתוך אוזני,הרגשתי איך הלהבה בי
נדלקת.המחשבה על דויד ולילך העבירה בתוכי צמרמורת קשה ושלילית,ויותר מזה,העובדה שדויד נעלם גרמה לאיבוד היכולת
שלי לנשום,הרגשתי כיאלו מישהו ירה כדור לתוך הראות שלי.

״ילד מפגר״עצרתי את הרכב ליד הבית וירדתי ממנו במהירות קולו של אוריאל נשמע מאחורי,ביקש ממני לעצור,צרח שלא כביתי את הרכב אבל השארתי את המלאכה הזו עברו,רציתי לפרק את דויד,רציתי להדביק אותו לקיר,ולצרוח את חיי עליו

נכנסתי אל הבית,בבוקר שבו כולם כבר היו ערים והתארגנו לקראת היום.הנוכחות של כולם לא היתה חשובה לי,הכעס בער בעצמותי.הלב שלי אימץ את לילך ובכל שנות החברות בנינו לא יכולתי לשמוע,או לקבל עובדה שמישהו פגע או פוגע בה.

״אך יכולת מטומטם״דחפתי הצמדתי אותו בכעס אל הקיר דממה נשמעה לרגע וכנראה כל המבטים בבית הופנו אלינו.המבט של דויד בתוך עיני מתמשך ארוך ויודע בדיוק על מה הכעס שלי

״צא מזה סופרמן,אתה לא תציל את העולם זה קרה כבר״הוא ירה במירמור,הביט לתוך עיני וכמה שאני אוהב את הילד הזה
את אח שלי,אני לא סובל אותו,השטויות שהוא עושה,האישיות
הטובה שלו שהוא מלכלך בבוץ כל פעם מחדש.

״היא כמו אחות!״חזקתי את האחיזה בצווארון חולצתו שמעתי את קולו של אבי מהצד אבל לא שמעתי את המילים מפיו כולי
הייתי שקוע בדויד,בכעס עליו,בחוסר היכולת לקלוט מה עשה

״אין חוקים עם אחיות״הוא לחש לפתע,ספק אם אבי שמע או לא אבל כאן כבר הטחתי אותו על גב המקרר שמילות התוודות שלי למולו באחד הלילות נשמעות באוזני אורחן הנקודה הרגישה שלי,אפילו יותר מלילך...כל זה ביחד נערם לי בלב,לא יכולתי לעצור,הכאב שראיתי ושמעתי מקולה של לילך,הרעל בעינים של דויד,הכאב על המציאות,אובדן של שקד,הכעס הכל יצא

דויד נאבק איתי,נאבקתי איתו,ראיתי את פניו מקרוב שמעתי קולו עמומים מסביב.הרגשתי שליבי הופך להיות אטום,דם נזל ממצחו של דויד,ויד על כתפי נסתה להעיף אותי לאחור מראה הדם ברגע נוסף גרם לי ללכת אחור,להביט בו ארוכות בניסיון לזכור שהוא עדין אח שלי,שזו הפעם הראשונה שאנו רבים כך

שקט נשמע,והיה נדמה לי שכולם עצרו את הדרמה והמלאכה.

״רואים מאיפה באת!בן למשפחה פורקת,בלעדי אבא שלי הייתה ברחוב עכשיו,תגיד תודה בכלל״קולו נשמע,השקט רק התחדד יותר באוזני.דויד ייצב את גופו והביט בי,אבי אמר משהו אבל לא שמעתי את דבריו,מעולם הנקודת השלי׳ לא הועלתה במסגרת המשפחה,לא עם ההורים,לא עם האחים,והכאב שהרגשתי בלב שלי היה גדול-