8:דויד,זהות.

1K 87 28
                                    

היי אהובות מצטערת אם המתנתן יותר זמן לפרק
קצת תקופה לחוצה ומלאה דברים.
מקווה שתהנו וקריאה מהנה

דויד גיא יוסף:

הסיגריה הציתה את האור בחדר החשוך שלי.

ערב שבת נוסף שבו הבית שומר שבת כהלכתה ובחדר שלי הכל קורה אחרת מלבד הדלקת האור.

בכל ערב שבת אני יושב בחושך,מסתכל על המתג בקיר מחזיק בידיעה שאני יכול ורוצה להדליק אותו ומול הידיעה שההורים שלי,שהמשפחה שלי שומרת ואני צריך לכבד ועדין לא במקום שיכול להכריז מול כולם;

לא מאמין,לא שומר.

זרקתי את הסיגריה דרך חלון החדר,גששתי את ידי אל ארון
הוצאתי את מפזר הריח ורססתי לכל עבר.

כתמיד לטשטש את ריח העשן והסיגריות,שחלילה מישהו לא יכנס לחדר ויבין מה קורה.בבית יש שלוש אנשים שבמיוחד אכפת לי מהתגובה שלהם.

ההורים שלי,כי אני יודע שאולי אוכל לשמוע את שבירת הלב שלהם כשידועו באופן נחרץ שאנני שומר,ושל אחותי שירה

כן,דעתה של אחותי הקטנה חשובה לי.אני מסתכל עליה והיא מעיניי כמו מלאכית קטנה,העינים שלה מפיצות אור,היא יפה ברמות אחרות ומהרגע שנולדה ליבי נקשר אליה והתחלתי לפתח קשר אבהי אל ילדה שנולדה שאני עצמי ילד.אני מסתכל עליה,רואה את הדרך שהיא מציירת דברים,שהיא מנגנת ויודע
כמה שהיא מבורכת,כמה שמישהו בירך את האוצר הזה.

כמדי ערב שבת זרקתי את הפאלפון דרך החלון,והתקדמתי אל דלת היציאה מהחדר שלי.כתמיד,בעולם החיצוני אני לובש את
שמי השני;גיא,אני מתהלך איתו,אני עונה שקוראים לי בשם הזה ואני יודע שחלק גדול מהאנשים שמסביבי אינם מודעים לחיים הכפולים שלי,למשפחה הדתית,לעבר הדתי,להווה הלא
ברור,כי בבית אם כל הסימנים החיצונים של חוסר האמונה לא
הכרזתי על חזרה בשאלה,ואילו בסביבה הרגילה לא הכרזתי גם
על חיפוש תשובה או אי מציאת שאלה,אני בעולם שלי.

יצאתי מהחדר שבניגוד ליתר חדרי הילדים בבית היה בקומה התחתונה.לא שמעתי את הקטנטנים צורחים בזמן משחק במשחקי הקופסא.דבר שחריג לערב שבת שבו הגדולים יוצאים והקטנים משחקים במשחקי הקופסא.

המככב אצלנו זה מונופול,וטאקי שאליו אם אני במצב רוח,
אני מסוגל להצטרף,אבל יחד עם המשחקים מגיעים הצרחות,
והכאב ראש.אם מישהו מרמה,מנצח יותר מפעמיים או ממציא חוקים חדשים למשחקים,יש קטע כזה לנתן הוא יודע לעבוד על האחיות הקטנות,והם בתמימות מאמינות לשטויות שלו.

השקט מוזר,אבל האמנתי שההורים יצאו ויחד איתם אמרו לקטנים לצאת.להפתעתי עיני נתפסו אל אמי,היא ישבה על הספה,עלון השבת היה מונח במסעד הספה ועיניה הביטו על נקודה לא ברורה בחלל החדר,נעצרתי למולה אבל היה נדמה
לי שהיא לא ממש רואה או מבחינה בנוכחתי הצדדית.

בעולם שלנו.Where stories live. Discover now