Hate is close to love

פרק 15

-צאי אני מחכה לך בחוץ
וואט דה פאק? ממתי אח שלי שולח לי הודעות כאלו...
-אני לא בבית...
עניתי זורקת את הטלפון הצידה מסתכלת על דרק שהתחיל לנגן כמו שביקשתי והאמת שהוא ניגן ממש טוב!
-אני יודע! ומאוחר ובגלל זה אני פה בחוץ... צאי או שאני נכנס!
רציתי להרוג אותו אבל לא יכולתי לתת לו לעשות לי את הפדיחה הזו...
"דרק... אני חייבת לזוז אמא שלי צריכה אותי דחוף..." זה כזה מביך... "הכול טוב נלמד פעם הבאה..." הוא אמר וחייכתי אליו יורדת למטה "מה נראה לך שאתה עושה פה?!" צעקתי נכנסת לרכב "מאוחר מידיי בשבילך להסתובב עם בנים..." הוא התחיל לנסוע הביתה "תגיד לי אתה רציני?! וממתי כזה אכפת לך?!" צעקתי עליו אבל הוא היתעלם ממני... "שאלתי אותך משהו!" צעקתי "זה חשוב לי וזהו!" הוא צעק עליי הרגע? דילן אף פעם לא צועק עליי... הוא יודע שאני נפגעת ממנו... השתתקתי לא רציתי להגיב למה שקרה הרגע באוטו אז הנסיעה הביתה הייתה מאוד שקטה... "סליחה..." הוא מילמל כשנכנסנו הביתה... הסתובבתי אליו במבט מאוכזב ואז מיד המשכתי לחדר שלי... התיישבתי על המטה כשדמעות לא ברורות מתחילות להופיע בעיניי... אני מתחילה לחשוב על כול הדברים שאיבדתי לאחרונה... החברה הכי טובה שלי... הידידות שלי עם דניאל... אח שלי... וכניראה שגם את הידידות שאפילו עוד לא התחילה עם דרק... ולכול הדברים האלה יש מחנה משותף... "איידן!" אני צועקת בכעס מעיפה בלהט הרגע את כול הדברים מהשידה שליד המטה רעש של זכוכית נשברת הוציא אותי מהתקף הזעם הזה שחוויתי הרגע... הסתכלתי על התמונה השבורה מולי... תמונה שלי ושל אחותי... כן יש לי עוד אחות גדולה... נושא רגיש ולא חשוב... "הכול בסדר למעלה?!" אמא שלי שכניראה שמעה את המסגרת שנשברה צעקה מלמטה "כן..." צעקתי חזרה מתחילה להרים את כול מה שנפל... התחלתי לחשוב... מה ג'ורדן הייתה עושה במקומי אם היא הייתה כאן... היא הייתה מראה לאיידן בדיוק מה היא חושבת עליו.. הלוואי והייתי כמוה... תמיד אומרים שאני וג'ורדן דומות ולא רק בגלל שאנחנו אחיות... רק שהיא טיפוס יותר חזק ממני... יותר מתפשר ומסתגל... זה כול כך נכון... את ג'ורדן איבדתי כשהייתה בת 18... תלמידת י'ב... תאונת דרכים קטנה ובבום אחד איבדתי אותה... בלי אפילו להיפרד... המוות של ג'ורדן היה בשבילי הדבר הכי מצמרר בעולם... לקחתי אותו יותר קשה משאר המשפחה... נאלצתי לעבור טיפול פסיכולוגי וזה עזר אבל שום דבר אף פעם לא יוכל למלא את החלל שנישאר אחריה... לרוב בחיים כשאני נתקלת בבעיה אני מתחילה לחשוב מה היא הייתה עושה במקומי... היא הייתה טיפוס דעתן ותמיד ידעה מה לעשות... לדעתי ג'ורדן הייתה משתיקה את איידן אחת ולתמיד... גורמת לו לשתוק ולעזוב אותה במנוחה... ידעתי שאין לי את האומץ להתאמת מול איידן אבל האמת!! כבר לא אכפת לי... אני יעמוד מולו ואגיד לו בדיוק את מה שאני חושבת... אני מקווה....

**8:00**
קמתי לבוקר חסר אנרגיות ורציתי להעביר אותו לבדי... התארגנתי בשקט בחדר שלי ואחריי חצי שעה בערך ירדתי למטה "תחכי לאחיך!" אבא שלי צעק לי שנייה לפניי שיצאתי מהדלת... ראיתי את דילן רץ למטה במדרגות... הסתכלתי עליו במבט כועס ויצאתי החוצה... התקדמתי לכיוון תחנת האוטובוס למרות שידעתי שעם דילן אני אגיע יותר מהר אבל לא רציתי לראות את הפרצוף שלו ובטח שלא לדבר איתו... כמה פעמים הוא צעק וכעס על זה שהתקרבתי לאיידן ולבסוף הוא הפך לחבר שלו... מכול האנשים בעולם לא חשבתי שדווקא אח שלי יתנהג בכזו צביעות... ג'ורדן הייתה כבר מושכת לו באוזן עד לחדר שלי ששם הוא היה מתנצל ואז היינו יושבים כמו שלושה אחים סתומים לראות סרט... כשהאוטובוס הגיע עליתי עליו בהקלה... לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל התגעגעתי לאוטובוס... בכול פעם שהייתי מגיעה לתחנה בחודש האחרון זה היה נגמר בזה שאיידן היה מופיע שם עם הרכב שלו ולא משחרר עד שאני נכנסת... שנאתי את הנסיעות איתו לבית ספר... הוא היה בוחן אותי במהלך הנסיעה... בוחן אותי בפרצוף כאילו הוא מבין הכול... כאילו הייתי ספר פתוח... אחריי כמה דקות של נסיעה ירדתי מהאוטובוס ליד שער בית ספר... הסתכלתי סביבי ולא ראיתי שום דבר שיעלה את מצב הרוח שלי... רק דברים כמו שיי עם חברות חדשות מצביעות עליי ומצחקקות... דניאל עם פנס בעין עומד עם שניי חברים שלו ליד השער ויורק לכיווני ודילן שהגיע כמה דקות לפניי מסתכל עליי בפרצוף קצת כועס אבל גם קצת מצטער... התנשפתי בכעס נכנסת לתוך המבנה התקדמתי לתוך הכיתה זורקת בעצבים את התיק בשולחן האחרון שהיה צמוד לקיר... לפי המבטים כבר ראיתי שאף אחד לא מתכוון לשבת בכיסא לידי הנכתי את ראשי על התיק ששכב על השולחן והבנתי שהיום הזה הולך להיות יום ארוך... "הכול טוב...?" שמעתי קול מעליי ולפניי שהרמתי את ראשי כבר ידעתי שזו היחידה שאוליי תצליח קצת להצחיק אותי... "לא..." אמרתי וליזה צחקקה מניחה את התיק שלה לידי "מה יש? חשבתי שהלכת ללמוד עם דרק אתמול... ציפיתי ממך להגיע מחויכת..." היא אמרה והחזיקה את ידי "כן רק שאז דילן הגיע לשם לקחת אותי בטענה שמאוחר..." אמרתי והיא הסתכלה עליי בפרצוף לא מבין "את בטוחה? לא מתאים לדילן לעשות דבר כזה..." היא אמרה וגיחחתי "אני יודעת..." אמרתי מורידה את התיק מהשולחן "לדעתי החבר החדש שלו שלח אותו... אחריי הכול את זו שסיפרה לי שאיידן ודילן נהיו חברים דיי צמודים" היא אמרה והפנים שלה הפכו לכעוסות "אני שונאת את הבן אדם הזה!" היא אמרה וקטעתי אותה "גם אני! ויותר מכולם זה בטוח!" אמרתי כשפתאום הרגשתי רטיבות על השיער... "מה אתם עושים חלאות?!" ליזה צעקה מהחלון כשראתה את החבורה שבזה הרגע זרקו עליי שקית מים...

סליחה שלא העלתי המון זמן...