Hate is close to love

פרק 16

התקדמתי עם ליזה אל השירותים לנקות את הנוזל שהיה בתוך השקית שהתברר בסוף כשקית מים שבתוכה היה קטשופ מהקפיטריה... "האנשים בבית ספר יכולים להיות כאלה רעים..." ליזה אמרה לוקחת נייר עוזרת לי להתנקות... "יש לי חולצה בלוקר אני אלך להביא לך..." היא אמרה והנהנתי כשהיא יצאה... "נו... אהבת את המתנה?!" שיי נכנסה לשירותים כששתיי בנות שלא הכרתי היו מאחוריה... "מה את רוצה ממני עכשיו?!" אמרתי בעצבים זורקת את הנייר בעצבים על הרצפה "מה אני רוצה? האמת שממך כלום... רק שתעשי את מה שאמרתי!!" היא אמרה וגילגלתי את עיניי "שזה?!" אמרתי והיא התחילה לצחוק "תתרחקי מאיידן! שמעת אותי?!" אוקיי רשמית לילדה הזו יש אובססיה לא מאמינה שפעם הייתי חברה שלה... "אני לא מדברת איתו בכלל!" צעקתי בעצבים "אז סתם אתמול הוא היה אצלך בבית?" היא אמרה והסתכלתי עליה במבט שואל "אל תעשי לי את המבט הזה רוני! דבר אחד ביקשתי ממך! התחכמת... אז הנה! שיי הרעה יצאה!! לא מאמינה שהייתי חברה שלך... תהני להיות הילדה המנודה..." היא אמרה מביטה בי בזלזול ויצאה מהשירותים "מה היא רצתה?" ליזה אמרה מביאה לי את החולצה מהלוקר "איידן היה לי בבית אתמול..." אמרתי בהלם "אמרתי לך..." היא אמרה ובעטתי באחת הדלתות "נמאס לי ממנו! נמאס לי! אף אחד בשכבה הזו כבר לא מדבר איתי חוץ ממך... הייתי צריכה לראות איך הם היסתכלו עליי בשער... כמו על איזה חייזר שנפל משום מקום..." אמרתי כשדמעות התחילו לצאת מעיניי והיא משכה אותי לחיבוק "לא הגיע הזמן שתשתיקי את האיידן הזה כבר?!" היא אמרה והנהנתי למרות שידעתי שאני לא אוכל לעמוד מולו... יצאתי מהשירותים ונכנסתי לכיתה סופגת מכולם פרצופי שנאה... רשמית... הפכתי להיות הילדה המנודה של בית ספר... בדיוק כמו ששיי אמרה "אהה... רוני... אני... אני לא יכול לעבוד איתך יותר על העבודה מצטער..." דרק הופיע מולי "מה למה?" אמרתי אבל הוא פשוט הרכין את ראשו והלך משם... "את יודעת בדיוק למה ואני לא יודעת למה את לא עושה עם זה כלום!!" ליזה לחשה לי באוזן וכול כך כאב לי באותה שנייה כי זה היה פקינג נכון! שנייה לפניי שנכנסתי לכיתה הסתכלתי הצידה בחלון רואה את איידן... הוא עמד שם עם דרק שהשפיל את המבט... הם דיברו כמה דקות ואז איידן פשוט העיף אותו בדחיפה ודרק הלך משם כמו איזה סמרטוט... יצאתי החוצה ושנייה לפניי שניגשתי אליו נשמתי עמוק... ידעתי שאם אני אלך לדבר איתו אני אצטרך לספוג הצקות משיי אבל מצד שני פשוט נמאס לי!! אבל שנייה לפניי שהוא קלט אותי מתקרבת אליו שיי הגיעה וטוב... נמרחה עליו... ולא במובן של דיבורים... במובן של מעשים... הם התחילו להתנשק שם על איזה ספסל בהתחלה קפאתי... עמדתי ובהיתי אבל אחריי כמה שניות כבר ניהיתה לי בחילה... "איכס... שימצאו לעצמם חדר... זוג דיי מתאים אם תשאלי אותי..." ליזה נעמדה לידי וצחקקה בזלזול על המראה מולה של שיי יושבת על איידן שהוא מחזיק במותניים שלה והם מתנשקים... לא ציפיתי לראות את זה... אבל עוד יותר לא ציפיתי לראות את מה שקרה אחריי זה... אח שלי הופיע שם ונתן לאיידן טפיחה קטנה על הגב שגרמה לו להיתנתק משיי והם פשוט התיישבו שם שלושתם... אחי החברה הכי טובה שלי לשעבר ואיידן! אני כול כך שונאת את הבן אדם הזה! "אני בהלם..." ליזה אמרה קוטעת את המחשבות בראשי... "אז אל תיהי... זה ככה כניראה כבר הרבה זמן... וזה ישאר ככה..." אמרתי והיא התחילה למשוך אותי לשם "לא! מה את עושה?! ליזה!!" ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלה ללא הצלחה... "את צריכה משהו?" שיי אמרה לעברי אבל שמתי לב שאיידן הוריד אותה ממנו מיד וזז ממנה... הרכנתי את ראשי ורק חיכיתי ללכת משם... "את! את מגעילה אותי! היא הייתה פעם החברה הכי טובה שלך... ובגלל שאיתאהבת בגולם הזה את זרק-"
"את לא תדברי עליו ככ-"
"אל תקטעי אותי שיי!! ואתה... לא ציפיתי ממך דילן... זו אחותך... יש לך מושג כמה רע הבן אדם הזה שאתה יושב לידו עכשיו וקורא לו החבר הכי טוב שלך עשה לה?"
דילן הרכין את ראשו וראיתי שהיסתכל עליי...
"ואתה!!" שמעו בקול שלה שנאה...
"אתה הכי נורא מכולם... היא לא עשתה לך כלום... ותראה מה עשית לה... אתה פשוט בן אדם רע! אתה רע ומגעיל ואני מאחלת לך ש-"

"מספיק!! דיי!!" קטעתי את הסיטואציה הלא נעימה הזו... "ליזה... דיי... הם לא שווים שתוציאי את הקול שלך עליהם..." אמרתי אבל אז שמתי לב לדילן שמצחקק עם איידן
"אני מתביישת על זה שאיי פעם קראתי לך חברה שלי שיי... ואתה... אל תיקרא לי אחותך יותר... כי אני לא מתכוונת לקרוא לך אחי...-"
"ואיידן?" שיי קטעה אותי...
"אני שונאת אותך!!" אמרתי בקול הכי כועס שאיי פעם הוצאתי מהגרון ויצרתי איתו קשר עין... "את יודעת מה התשובה שלי למשפט הזה-" הוא אמר והתחלתי ללכת עם ליזה מגלגלת את עיניי "סוויטהרט" הוא סיים את המשפט שלו וקפאתי לשנייה אבל התעלמתי ממשיכה ללכת במסדרון... לא הסתכלתי אחורה הדבר היחיד שראיתי היה את הפרצופים של כולם סביבי ואת ליזה לידי... "סליחה שגרמתי לך לדבר איתם..." היא אמרה וחייכה אליי חיוך קטן... "אל תצטערי... אני שמחה שזה קרה..." אמרתי מתיישבת איתה באחד הספסלים בבית ספר "תגידי למה הוא התכוון מקודם שאמר לך שאת יודעת את התשובה שלו?" היא שאלה והרכנתי את ראשי... "עזבי זה לא חשוב..." זה כן היה... לי לפחות... זו הייתה הפעם השלישית או הרביעית שאמר לי את המשפט הזה... אני מתחילה לחשוב שיש לו משמעות... למרות שזה ברור מאליו שלא...