Hate is close to love

פרק 23

נכנסנו לרכב שלו והתיישבתי לידו מסתכלת על מה שלבש... חולצה שחורה קצרה בצבע שחור ג׳ינס אפור ונעליים שחורות בסך הכל בגדים שמתאימים לו... וכמובן מחמיאים לו... ״את שקטה...״ הוא אמר ומיד הרמתי את המבט לפניו ״מה?״ אמרתי כאילו התנערתי מהמחשבות ״את שקטה הבוקר... זה בגללי?״ הוא אמר וקלטתי שבאמת לא ממש דיברתי מהבוקר ״לא...״ מלמלתי בשקט ״אוקי רשמית משהו לא בסדר איתך... אני מכיר אותך מספיק טוב בשביל לדעת שהיית אמורה לענות לי עכשיו משהו כמו ׳לא הכול קשור אלייך איידן׳ או ׳למה אתה חושב שאני חייבת לך הסבר איידן׳ או שפשוט היית עונה ׳אני לא שקטה פשוט אין לי מה להגיד לך׳ או משהו בסגנון״ הייתי בהלם מכמה שהוא מכיר אותי וכול מה שיצא ממני זה רק גיחוך ״ישנת טוב?״ הוא שאל והנהנתי ואת המשך הנסיעה העברנו בשיחה על דברים לא מעניינים כל כך... כשהגענו לבית ספר הוא כיבה את האוטו וכשהתקדמתי לצאת הוא תפס את היד שלי והסתובבתי אליו ״אני יודע שאמרת שאת שונאת אותי... ואני יודע שאני האחרון שאת סומכת עליו אבל אם את צריכה אותי אני כאן... אני יודע כמה זה קשה מה שאת עוברת...״ הוא אמר וחייכתי ״תודה...״ מלמלתי בטון ביישן ויצאתי מהרכב ורק אחריי כמה צעדים הבנתי שאין לי שמץ של מושג על מה הוא מדבר... הריי פגשתי את ההורים של איידן! הם לא גרושים... הסתובבתי כדיי לחזור לרכב לשאול אותו ולהפתעתי הוא עמד מאחוריי ״אני מאומץ״ הוא אמר מרים את הכתפיים כאילו לא כזה אכפת לו והמשיך ללכת ״איך ידעת שאני מתכוונת לשאול אותך?״ אמרתי מתקדמת לצידו ״אני פשוט מכיר אותך...״ הוא אמר והנהנתי ״למה התכוונת שאמרת שאתה מבין מה אני עוברת?״ שאלתי בשקט ״ההורים הביולוגים שלי לא רצו להתחתן הם התחתנו בגללי... בגלל שאמא שלי לא הייתה מוכנה לעשות הפלה... הם אף פעם לא הסתדרו בניהם אני זוכר הרבה ריבים וצעקות...״ הוא התחיל לספר והסתכלתי עליו מקשיבה לו בהדיקות כאילו סיפר לי סוד עולמי ״בגלל שהם לא הסתדרו בניהם הם היו תמיד טעונים בהרבה זעם... וכשאתה מגדל ילד קטן אתה צריך סבלנות וזה משהו שלא היה להם...״ הייתה לי הרגשה שאני יודעת לאיזה כיוון זה הולך ״הם היו מוציאים עליי את רוב הזעם... יום אחד השכנה הגיעה לבקש כוס סוכר מאמא שלי וכשהיא נכנסה היא מצאה אותי שוכב על הרצפה כשהיד שלי שבורה וכמעט ולא זיהיתה אותי מרוב הדם שהיה מרוח על הפנים שלי...״ הסתכלתי עליו בהלם ״היא התקשרה לרווחה והם לקחו אותי ומאז לא ראיתי אותם...״ הוא סיים לספר לי את כול הפרטים והעביר את מבטו לעברי וניסיתי כמה שיכולתי לעצור את הדמעות... אני לא ידעתי את הדברים האלה עליו... בחיים לא הייתי חושבת שאיידן עבר דברים כאלה... חשבתי שהוא תמיד היה הילד החזק הזה שאף אחד לא יכול להתקרב אליו ובטח שלא להכות אותו... ״את בוכה?״ הוא נעמד מולי חוסם אותי והסתכל עליי באכפתיות ״אני... אני פשו... פשוט לא ידעתי את כול זה...״ אמרתי כשדימעה ברחה מהעין שלי והתחילה לרדת ללחי שלי ״את לא צריכה לבכות בגלל זה...״ הוא אמר שולח את ידו ומנגב את הדימעה מעיניי ״אחריי הכל... אם ההורים שלי לא היו מאמצים אותי לא הייתי מגיע לבית ספר הזה ולא הייתי פוגש אותך״ הוא גרם לי לחייך... הוא תפס את ידיי והרמתי את מבטי אליו והוא הסתכל עליי... הוא התחיל להתקרב אליי לאט וכך גם אני לכיוונו... פתאום הצליל של הצלצול הגיע וקטע את הסיטואציה ״סליחה... אני צריכה ללכת... ביי...״ אמרתי משחררת את ידיי ממנו והלכתי במהירות לכיתה... התיישבתי בשקט בכיתה ולא הוצאתי מילה מהפה... לא הצלחתי... הייתי המומה... הלילה הייתי כל כך קרובה לאיידן... גיליתי עליו דברים אישיים שלעולם לא חשבתי שאגלה... הרגשתי בטוחה בקירבה אליו... ומה היה קורה אם לא היה הצילצול? היינו מתנשקים? הוא היה מנשק אותי? הייתי עוצרת אותו? ומה עם כל מה שהיה... אני אמורה פשוט להתנהג כרגיל? לשכוח מהפעמים שהשפיל אותי? רציתי כול כך שליזה תהיה פה!! רציתי לספר לה את כל מה שקרה הלילה... שהיא תחבק אותי ותגיד לי שאני עושה את הדבר הנכון... ותתן לי עצה... מרוב כל המחשבות נהייה לי כאב ראש... הנכתי את ראשי על ידיי על השולחן ועצמתי את עיניי ואני חושבת שנרדמתי... כשהתעוררתי המורה דיברה והלוח היה מלא ולידי ישבה לא אחרת מאשר שיי... ״התעוררת?״ היא אמרה כשהרמתי את ראשי ״נרדמתי?״ אמרתי והיא גיחחה מהנהנת ״רגע ממתי אנחנו מדברות?!״ אמרתי בהלם כשהצילצול הגיע וכולם התחילו לצאת מהכיתה ״ממתי שתירצי... אני סיימתי להיות מפלצת...״ הסתכלתי עליה בהלם ״רוני תקשיבי... אין לי מילים להסביר לך בכלל כמה שאני מצטערת... אני... אני פשוט... אני לא רוצה לאבד אותך... ויותר מזה... אני חושבת שאת ואיידן ממש מתאימים-״ קטעתי אותה ״אל תגידי את זה!״ אמרתי מצחקקת וכך גם היא ״בקיצור רוני... אני יודעת שהייתי חברה נוראית... אבל בבקשה בבקשה תסלחי לי... את חשובה לי מידיי בשביל שאני יאבד אותך בגלל איזה בן מטומטם״ למה רציתי להגיד ׳הוא לא מטומטם?׳ הוא כן!! ״אנחנו יכולות פשוט לחזור להיות חברות?״ היא כבר שאלה אותי את זה בעבר... ואז התרחקה שוב... אבל... ראיתי בעיניים שלה שהפעם היא לא משקרת... ״אז השלמתן?״ דילן נכנס לכיתה בהפתעה ״היי...״ היא מלמלה ופתאום דילן תפס את פניה ונישק אותה... קמתי בהלם והסתכלתי עליהם בגועל... החברה הכי טובה שלי לשעבר ואח שלי... ״רוני חכי שנייה...״ שיי אמרה ופשוט עמדתי שם קפואה ״רוני?״ דילן אמר מתקדם לעברי והושטתי את ידיי קדימה מרחיקה אותו ״רוני את בסדר? את חיוורת!״ שיי אמרה ולקחתי את התיק מתחילה לרוץ משם... לא הסתכלתי אפילו לאן...