Hate is close to love

פרק 21

״את מה?!״ אמרתי לליזה בהלם כשהתקדמנו לכיתה ״אני טסה לחול מחר!! אני הולכת להיפגש עם איימי!״ שמחתי בשבילה... באמת שכן... אבל הייתי עצובה בשבילי... ״מה יש רוני? קרה משהו?״ היא אמרה והנדתי בראשי... אני לא רוצה לבאס אותה עם החיים המסובכים שלי... גם בטח ההורים שלי יהיו בסדר היום... כשחזרתי הביתה היו שניי דברים שהעסיקו את המחשבות שלי... ההורים שלי ואיידן... כן כן! אותו איידן שאני כול כך ״שונאת״ העסיק לי את המחשבות... הייתי בטוחה שאני מכירה אותו שקראתי את האישיות שלו כמו מתוך ספר פתוח... הייתי בטוחה שהוא מהבנים האלה שמכניסים בכל יום מישהי אחרת למיטה... ואם זה באמת ככה (וזה ככה! לא נראה לי שהבן אדם הזה נח לדקה!) למה הוא ככה מסביבי? ולמה שפשוט לא ילך לשיי... יכול להיות ששיי כבר הפכה להיות אחת מהמטרות הכבושות שלו? שהיא נפלה לרגליו ובגלל זה היא הפכה למפלצת שכזו? היא תמיד הייתה הכתף התומכת שלי! היא תמיד הייתה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותה ובגלל זה אני אף פעם לא אוכל לשנוא אותה... אבל מעולם לא חשבתי שמישהו כמו איידן יכול לגרום לי לאבד את שיי... האמת... אני לא חושבת שהוא האשם העיקרי... שיי ביקשה ממני בסך הכל להתרחק ממנו ומאז הוא נכנס לכל סיטואציה בחיים שלי! לכול מחשבה... לכל בחירה... הוא נכנס לתוך הקשרים במשפחה שלי... למרות שהוא לא אשם במריבות של ההורים שלי הוא אשם ללא ספק בריחוק שלי מדילן... אני לא חושבת שאיי פעם הרגשתי כל כך מרוחקת ממנו... כל כך אטימות... אם לא הייתי מכירה את איידן ולא היה לי את הניסיון שלו עם שיי הייתי חושבת שהוא היפנט אותו... אני כבר לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדיי לקבל את החיים שלי בחזרה... אני חושבת שהעיניין עם דילן יפתר לבד... הוא אחריי הכול אח שלי! אנחנו גרים באותו בית ומכירים מהיום שנולדנו... אבל שיי... אני חושבת שאיבדתי אותה... ואם כמה שהיא נהייתה מגעילה בזמן האחרון (והיא נהייתה מאוד מגעילה!!) זו אבדה גדולה בשבילי...

**01:30**
״אני ואבא החלטנו להיתגרש-״ הקול של אמא שלי נקטע ״אתם מה?!״ דילן צרח בהלם וקם ממקומו בכעס ״תירגע דילן הכול ישאר אותו הדבר בדיוק אתם בכלל לא תרגישו כמעט את כל עיניין הגירוש-״ הוא קטע אותה שוב ״אתם יודעים מה אתם? אתם אגואיסטים! אתם נשואים כבר 20 שנה!! אם באמת המשפחה שלכם הייתה חשובה לכם לא הייתם מוותרים עליה כזה מהר!״ הוא אמר יוצא מהבית טורק את הדלת ״דילן חכה!!״ צעקתי לעברו מתכוונת לצאת אחריו ״לא רוני! אל תלכי גם את! אחיך ירגע בסופו של דבר!!״ אבא שלי אמר וגלגלתי את עיניי ״הוא צודק! הוא צודק ואתם יודעים שהוא צודק... אבל אתם מבוגרים... וגם ההורים שלי... ואני מכבדת אתכם! תעשו את הבחירות שלכם לבד אבל אתם לא יכולים להאשים אותו שזו התגובה שלו! ועכשיו אם אכפת לכם אני הולכת לחפש את אח שלי!״ אמרתי ואבא שלי הנהן ויצאתי מהבית רואה שהרכב נעלם... והמקום הראשון שיכולתי לחשוב עליו זה הבית של איידן... לקח לי כמה שניות להבין שאין אוטובוסים באחד וחצי בלילה אז החלטתי ללכת ברגל לבית שלו... טעות!! נעמדתי בפתח הדלת דופקת בחשש ״רגע!״ שמעתי את הקול העייף של איידן מתקדם לדלת טוב אפשר להבין אותו... שתיים בלילה... ״רוני?״ הוא הביט בי בהלם כשפתח את הדלת היה מוזר לשמוע אותו אומר את השם שלי... אני חושבת שזה הפעם הראשונה ששמעתי אותו אומר אותו... ״היי...״ מלמלתי בשקט ״תכנסי...״ הוא אמר ונכנסתי מגלה שהוא לבד בבית... ואני לא יודעת עד כמה זה משמח אותי שאני לבד עם איידן... ״הכל בסדר?״ הוא לא ציפה לראות אותי זה בטוח... ״כ- לא...״ מלמלתי בשקט ״מה קרה? את באת לפה ברגל?״ הוא אמר נשען על האי במטבח והתיישבתי על אחד הכיסאות ״ההורים שלי הם- עזוב לא חשוב...״ לא יכולתי להוציא את זה מהפה שלי ״דילן פה?״ אמרתי בשקט למרות שלפי הפרצוף ההמום של איידן היה ברור לי שהתשובה תהיה שלילית ״האמת רוני... אני כן יודע איפה אח שלך אבל את לא תשמחי לשמוע...״ הוא אמר והסתכלתי עליו בשאלה ״איפה הוא?״ אמרתי ואיידן התרומם מעלה חצי חיוך מתחכם ״הוא אצל שיי״ מה? שיי? שיי החברה הכי טובה שלי לשעבר שיי? שיי האובססיבית לאיידן שיי? למה שאח שלי ילך אליה?! ״אתה בטוח?״ אמרתי בהלם ״מצטער אבל כן!״ הוא אמר צוחק את הצחוק המלגלג הזה שלו הציני והמעצבן שאני כל כך שונאת!! ״אוקיי... אז סליחה שסתם הפרעתי...״ אמרתי קמה מתכוונת ללכת ״רוני עצרי!״ הוא קרא בקול והסתובבתי אליו ״מה קרה שגרם לדילן לברוח מהבית וממך לרוץ אחריו?״ הוא אמר מתקדם לעברי ״ההורים שלי מתגרשים...״ למה הרגשתי בנוח לספר לו את זה?! אפילו לליזה לא סיפרתי... ״רוני אני לא יודע מה להגי-״ קטעתי אותו ״אז אל תגיד... אני בסדר- כלומר... אני אהיה בסדר״ מלמלתי בשקט פותחת את הדלת מתחילה ללכת ״רוצה להישאר לישון כאן?״ עצרתי מסתובבת אליו והסתכלתי עליו בהלם ״מה?״ נפלט לי התגובה הזו... ״תירגעי... אני אשן בחדר אורחים תוכלי לישון במיטה בחדר שלי... וסוויטהרט כדיי לך! היא דיי נוחה!״ הוא אמר בטון מתחכם שכזה קורץ לעברי ״לא.. אני אחזור כבר הביתה...״ מלמלתי בשקט ״את לא חוזרת הביתה לבד בשעה כזו!״ אם לא הייתי מכירה אותו הייתי חושבת שזו דאגה שמתחבאת בקול שלו... ״אני אהיה בסדר...״ מלמלתי בשקט מתכוונת לצאת אבל הוא תפס את ידי ״את נשארת! אין לך מה להתווכח!״ הוא אמר מגחך והסתכלתי עליו בפרצוף כנוע... ״אב... אבל ההורים שלך-״ רציתי לתת לעצמי סטירה!! זה באמת היה הדבר הראשון שהיה לי להוציא מהפה? ״מה איתם?״ הוא שאל כאילו שזו לא שאלה לגיטימית... ״אני לא חושבת שהם ישמחו לראות אותי ישנה פה-״ הוא קטע אותי ״החדר בקומה השנייה בסוף המסדרון צד שמאל!״  הוא אמר מגחך הולך לכיוון המדרגות ״רגע אבל איידן אני רציני-״ הוא שוב קוטע אותי... ״הם לא פה והם לא יחזרו עד מחר בערב עכשיו את רגועה?״ הוא אמר והנדתי בראשי ״לילה טוב סוויטהרט״ חזרנו לסוויטהרט... הוא גיחך מנשק את מצחי וחייכתי אליו חיוך קטן מובך... הוא עלה למעלה משאיר אותי לעמוד באמצע הבית שלו בהלם שאני יודעת שלחזור הביתה זה אפשרות גרועה ללכת לשיי זה אפשרות הכי גרועה ולהישאר פה זה אפשרות... גרועה? לא יודעת... אבל זו אפשרות סבירה.... לא מאמינה שאמרתי על להעביר לילה בבית של איידן אפשרות סבירה... בסופו של דבר עליתי למעלה ופתחתי את דלת החדר שלו באיטיות גורמת לדלת העץ לחרוק מעט והסתכלתי סביבי בוחנת את החדר... במרכזו עמדה מיטה גדולה עם מצעים שחורים (כמה מפתיע...) ושידה קטנה עם מנורה הייתה ליד המיטה... התיישבתי על המיטה בעדינות רואה סוג של מחברת גדולה כזו שנראת כאילו נפתחה המון פעמים מונחת על השידה... הייתי סקרנית כל כך!! רציתי כל כך לפתוח ולראות מה יש בפנים אבל הרגשתי לא נעים... הוא הכניס אותי אליו הביתה בלי להסס אני לא מתכוונת לחטט לו בדברים... הורדתי את הנעליים מניחה אותן ליד המיטה ונשכבתי בעדינות על המיטה מפנה את גבי אל המחברת...
הוא השפיל אותי... הוא גרם לי לאבד את החברה הכי טובה שלי... הוא צעק עליי... הוא עשה מספיק דברים כדיי שיהיה לי תירוץ לזנק מהמיטה כמו שזינקתי ולקחת את המחברת ולפתוח אותה... ״וואו...״ מלמלתי לעצמי פותחת את המחברת...