Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 32

התעוררתי מהשעון המעורר מכבה אותו במהירות רואה את ליזה קמה במצב רוח מרומם... המצב רוח שלי בניגוד אליה היה בריצפה אבל לא רציתי לבאס אותה... קמתי משפשפת את עיניי והיא הביאה לי בגדים חדשים מהארון שלה שנראים בדיוק כמו הטעם שלי! ״ליז... אני יכולה לקחת פשוט טייץ ופוטר?״ אמרתי ביאוש והיא הסתכלה עליי מוזר ״את בטוחה?״ היא אמרה והנהנתי ״אז כן בטח! קחי מה שתרצי״ היא אמרה מצביע על הארון ״תודה״ אמרתי פותחת את הארון מוציאה ממנו טייץ שחור חלק פשוט ופוטר כחול גדול כזה שהיה ארוך עליי וגדול בשרוולים... בול מה שרציתי! משהו גדול כזה... היא הסתכלה עליי מוזר כשפשוט אספתי את שיערי לקוקו מרושל שכזה ״אוקיי אני מוכנה...״ אמרתי לוקחת את התיק בית ספר שלי על הגב ״מוכנה להוריד את הזבל? מה יש לך?״ היא אמרה המומה ״אין לי פשוט מצב רוח לכל ההתארגנות של הבוקר״ אמרתי והיא הנהנה אבל ראיתי במבטה שהיא מודאגת... בצדק? אוקיי כן... אחריי שהסתכלתי במראה הבנתי שבצדק! שתינו התקדמנו לבית ספר וכשנכנסנו הלכתי לכיוון הלוקר מושכת ממנו ספרים כשפתאום גבי מוצמד ללוקר ואיידן עומד מולי מנשק אותי ״מישהי פה קמה על צד שמאל...״ הוא מלמל בשקט מפזר את שיערי מסדר אותו בידיו ״אני בסדר...״ אמרתי מסתובבת נועלת את הלוקר מתכוונת ללכת ״את בטוחה?״ הוא אמר בחשדנות ״כן כן...״ אמרתי מתחיל ללכת והוא הלך לידי ״מה איפה היית אתמול?!״ הייתי חייבת לשאול שוב... ״עם חברים אמרתי לך כבר!״ הוא אמר והביט בי מוזר ״אתה בטוח? כי ראיתי אתמול שיצאת מבית ספר...״ אני לא כמוהו... אני לא מסוגלת לשמור סוד לעצמי הרבה זמן... ״בטוחה?!״ הוא שאל בכזו אדישות... הוא רציני?! שאני לא אזהה את חבר שלי? והוא בכלל חבר שלי?! מה קורה פה?! ״היי! היי! אני מכיר את המבט הזה! את הולכת לאיבוד!״ הוא אומר מרים את ראשי ״דיי איידן אני בסדר!״ אמרתי מגרדת את עורפי בביישנות ״אוקיי...״ הוא אמר מהנהן לעצמו ״אז האמת שכן! יצאתי אתמול קצת מבית ספר... הרגשתי חנוק אבל לא משהו מיוחד...״ הוא אמר ולא ידעתי אם הוא אומר את זה כי לא רצה לשקר או כי תפסתי אותו... ״בשביל מה?״ אמרתי מקווצת את גבותיי בשאלה ״יש לך הרבה שאלות רוני לודג׳.״ שלא יקרא לי ככה! אני שונאת את השילוב של השם ושם המשפחה שלי... מזכיר לי את דילן ואת ההורים שלי... ״ואתה כל כך מתעקש שלא לענות עליהן...״ מלמלתי בשקט ״את יודעת שחודש הבא אני בן שמונה עשרה כן?״ לא שימח אותי במיוחד לשמוע את זה... יכול להיות שאמא שלי מחכה לרגע הזה כדיי לתבוע אותו... ואני מכירה אותו! הוא שמע את העקיצה הקטנה שלי הוא פשוט מתעלם ״כן... אני יודעת...״ אמרתי כשראשי מורכן לרצפה ״אוקיי מה העיניין?!״ הוא אמר מתקדם ממולי חוסם אותי ״כלום״ עניתי מנסה להתקדם ״נו!״ הוא אמר והרמתי את מבטי אליו ״איידן אני בסדר! אני פשוט עייפה וממהרת לשיעור אני אדבר איתך אחריי בית ספר...״ מלמלתי כשסוף סוף הצלחתי לעבור...
נכנסתי לשיעור והיו כול כך הרבה דברים שהעסיקו אותי שהרגשתי שאני משתגעת... ביקשתי מהמורה לצאת לשטוף את פניי ולהפתעתי הוא הסכים... כשיצאתי מהכיתה ראיתי את לא אחר מאשר איידן יוצא החוצה מהבית ספר ״איידן חכה!״ לא הצלחתי להשתיק את עצמי... הוא הסתובב אליי בהלם ״מה את עושה מחוץ לשיעור?״ הוא שאל וגלגלתי את עיניי ״זה משנה? מה אתה עושה פה? שוב... מתחמק מבית ספר...״ אמרתי כשלפתע ראיתי שהעיניים שלו נאטמות... הוא כועס... ״אני לא חייב לך דין וחשבון על כל דבר שאני עושה בחיים שלי רוני לודג׳-״ קטעתי אותו ״תפסיק לקרוא לי ככה!״ ניסיתי לצעוק אבל הרגשתי כאילו אני לא יכולה... הקול שלי השתתק ממולי והקול שיצא מגרוני היה נשמע דומה יותר ללחישה... ״רוני תחזרי לשיעור!״ הוא אמר מתקדם ללכת ״אז זהו? תתן פקודה כהרגלך ואני אלך?״ אמרתי והוא הסתובב אליי שוב ״כהרגלי?״ הוא אמר בכעס מתקדם אליי ״מהיום שפגשתי אותך את תמיד מקרקרת סביבי... תתני לי קצת חופש רוני!״ המבט שלי היה קפוא... עמדתי מולו והרגשתי לאט איך הריאות שלי מפסיקות להתמלא באוויר וכאב חד בחזה הכה בי... ״מקרקרת סביבך?״ לחשתי בשקט ״נו רוני לא התכוונתי לזה ככה...״ הוא אמר שולח את ידו לעברי אבל זזתי צעד לאחור ״איידן פשוט לך... אני אתן לך את כול החופש שתרצה... לך...״ אמרתי מתקדמת ללכת ״נו רוני לא התכוונתי לזה ככה...״ הוא אמר והסתובבתי אליו פעם נוספת והפעם כשהלחי שלי צורבת מהדמעות שירדו עליה... ״ביקשת ממני להפסיק ׳לקרקר׳ סביבך אז הנה הפסקתי...״ אמרתי והוא התנשף לרגע ״אני יכול פשוט לדבר איתך בערב?״ הוא אמר מתקדם אליי ״יש לי תוכניות להערב...״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט שואל ״כמו מה?״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי ״מה זה משנה? יש לי תוכניות וזהו!״ אמרתי למרות שידעתי שאין לי שום תוכניות... ״אוקיי... אז את לא חוזרת היום הביתה?״ הוא אמר ולרגע זה הכה בי... אהיה חייבת למצוא תוכנית להערב או שהשקר שלי יחשף בזה הרגע... הנהנתי מאשרת את עיניין ה׳לא חוזרת היום הביתה׳ ״מה התוכניות שלך?״ הוא אמר סקרן ״אחריי בית ספר אני אחזור הביתה להחליף בגדים אבל כרגע התוכניות שלי הן לחזור לשיעור...״ אמרתי והוא הנהן משחרר את ידי... נכנסתי לכיתה רואה את הפרצוף של ליזה ״בכית?!״ היא לחשה לי בטון דואג והנדתי בראשי מניחה את ראשי על התיק שישב על השולחן ״ליז אני צריכה שנעשה משהו בערב...״ היא האפשרות היחידה שלי ״כמו מה?״ היא אמרה בהלם ״לא יודעת... נצא לסרט?״ אמרתי והיא הנהנה