Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 46

״את ישנה אצלי הלילה?״ כשכולנו מתקדמים החוצה מהפאב איידן פונה אליי ״לא... אני אשן אצל ליזה...״ אני ממלמלת בשקט והוא פולט גיחוך ״נראה לי שליזה תצטרך את החדר שלה היום...״ הוא אמר ואני העברתי את מבטי לליזה ואיימי השיכורות שנמרחו אחת על השנייה ״אני אסתדר!״ אני עונה מנסה להתקדם לרכב של דרק אבל איידן תופס את ידי ״אל תיהי ילדותית! אני בסך בכול מציע לך לישון במיטה כמו בת אדם...״ הוא אמר בגיחוך ״ואני בסך הכול אומרת לך שאני לא הולכת לישון אצלך!״ אני צועקת והפרצופים של כולם מופנים אליי ״הכול בסדר?״ דרק מופיע מאחוריי ״כן בדיוק התכוונתי ללכת לרכב! ותגיד דרק... אני יכולה בבקשה לישון אצלך היום? דיי נתקעתי...״ אני אומרת מפנה חיוך ניצחון אל איידן רואה איך עיניו מביטות בי במבט זועם ״אהה כן בטח...״ דרק עונה המום אבל לפתע איידן תופס את ידי מושך אותי למקום מבודד מהשאר ומשעין אותי על אחד הרכבים בחנייה ״נראה לך שאת הולכת לישון אצל הזבל הזה?״ איידן חוסם אותי עם ידיו ״כן! ואין לך שום זכות לעצור אותי!״ אני עונה מנסה להשתחרר מבין ידיו ״אין לי זכות? רוני אני החבר שלך ואם נראה לך שאני אתן לך ללכת לישון אצל גבר אחר את טועה!״ הוא אמר בכעס והתחלתי לצחוק בזלזול ״החבר שלי? באמת איידן?״ אני אומרת בכעס ״כן רוני!״ אני לא חושבת שראיתי אותו כועס ככה איי פעם... ״פעם אחרונה שאני בדקתי אתה נפרדת ממני ובדרך דיי מכוערת יש לציין... איך אמרת את זה? ללכת לחפש חנון שיהפוך את החיים שלי למעניינים?! אז אל תבוא אלי עם המבט הזה ותתחיל לחלק לי פקודות!״ אני צועקת עליו ״אפשר בבקשה שנמשיך את המריבה הזו בבית?!״ הוא אומר מגלגל את עיניו ״לא כי אני לא באה איתך!״ אני אומרת והוא מגלגל את עיניו ״כן את כן!״ הוא אמר וגילגלתי את עיניי מנסה שוב ללכת ממנו ״את יודעת שבסוף את תבואי איתי!״ הוא אמר מתקדם לנשק אותי אבל דחפתי אותו ממני ״לך תזדיין איידן!״ אני קוראת בקול מתחילה ללכת בכעס נכנסת לרכב של דרק טורקת את הדלת ״את בסדר?״ דרק שואל בשקט כשאיימי וליזה במושב האחורי ״כן...״ אני עונה כשדמעות מתחילות לרדת מעיניי... ״בטוחה?״ דרק שואל שוב ״כן!״ הפעם אני מרימה מעט את קולי בכעס ״בבקשה תסע כבר!״ אני אומרת ביאוש ודרק מהנהן מתחיל לנסוע ואני לא יכולה שלא להסתכל דרך המראות של הרכב לראות את איידן משתגע יותר ויותר כשהמכונית מתרחקת... כשאנחנו מורידים את ליזה ואיימי הוא עוזר לי לקחת את המזוודה לרכב שלו ״את יודעת תמיד תוכלי לחסוך קצת ואולי בגיל שמונה עשרה אפילו תשכרי דירה...״ דרק אמר מנסה כניראה לעודד אותי לגרום לי לחשוב שלא אהיה הומלסית חסרת בית לנצח! ״כן... זו התוכנית...״ אני ממלמלת בשקט ״במה את רוצה לעבוד בעתיד?״ דרק מעלה נושא שיחה ״האמת... עד עכשיו חשבתי שארצה לעבוד בחברת הוצאה לאור של ספרים אבל עכשיו אני כבר לא יודעת...״ אני אומרת בשקט ״נשמע טוב!״ הוא אומר מחייך אליי חצי חיוך מרחם שכזה... כשאנחנו יורדים אצלו אני מורידה איתי את המזוודה ומסתבר כי הוריו שוב לא בבית... ״קפה?״ הוא שואל ואני מיד מהנהנת לעולם לא אומר לא לקפה! תוך חמש דקות אנחנו יושבים בסלון כשכוס קפה מונחת בידי ״את בטוחה שאת לא רוצה לדבר?״ דרק כול כך שונה מאיידן... הוא רגיש ואיכפתי הוא נראה בדיוק מסוג האנשים שהייתי מתאהבת בהם... ״את כבר יודעת באיזה קולג׳ תלמדי?״ איזה שאלה... ברור! כול חיי תמיד היו מסודרים ברשימות... ״עד עכשיו האמת חשבתי שאלמד בNYU אבל עכשיו אני לא חושבת שאוכל לממן את הלימודים...״ אני אומרת בשקט ״אמא שלך לא תסכים לעזור לך בשכר הלימוד?״ דרק שואל בתמימות כי אינו מכיר את הסיפור... ״אני לא חושבת שאמא שלי תסכים אפילו שאסתכל לה בעיניים אחריי שהופיעה בבית של איידן...״ הוא מביט בי בהלם ואני מוצאת את עצמי מספרת לו הכול! לא מחסירה אפילו פרט! סיפרתי לו איך איידן צעק עליי במרפסת ואיך אמא שלי דיברה ומה אמרה ומה עניתי... ״וואו...״ זה היה התגובה הראשונה... לא ציפיתי ליותר ״נתת בישבילו הרבה יותר ממה שהיית צריכה רוני...״ דרק מרכין את ראשו ״מה זאת אומרת?״ אני שואלת בשקט ״נתת לו יותר ממה שמגיע לו לקבל... אל תפרקי את החיים שלך בשביל איידן ג׳ונס... הוא לא אדם יציב במיוחד... הוא לא הכתף התומכת ולא בן הזוג האוהב שמגיע לך!״ אני לא מפרקת את החיים שלי בשבילו... נכון? למה כולם תמיד אומרים את זה? ״רוני הוא לא מעריך אותך מספיק... מגיע לך יותר ממנו!״ מגיע לי יותר? למה אני מתחילה להרגיש כאילו שזה נכון?! ״אבל...״ אני אומרת בשקט ודרק משתתק ״אבל אני אוהבת אותו...״ דרק מחייך אליי חצי חיוך ומהנהן ״אני יודע... כדיי תנוחי קצת... רק אל תשכחי לכוון שעון מעורר שלא נאחר לבית ספר... יש לי מבחן מחר!״ כן! ללא ספק דרק הוא מסוג האנשים שהייתי מתאהבת בהם אם לא היה איידן... מסודר! דואג לעתיד שלו! כמוני... בערך... דרק עולה למעלה ואני נשארת בסלון על הספה עם הסדינים שהביא לי עוצמת את עיניי מנסה להרדם אבל כל השיחה הזו עם דרק עוברת לי בראש שוב ואני מנסה לעבד את הדברים... הטלפון שלי על השולחן ממולי מתחיל לרטוט ואני מפחדת להרים את הטלפון ליראות את השם שמופיע של הצג... זה הוא! אני בטוחה בזה! אני עוצמת את עיניי בחוזקה מנסה בכול דרך אפשרית להירגע אבל זה לא הולך... אני צריכה את החיבוק שלו... זה הדבר היחיד שיכול להרגיע אותי... אני רוצה את איידן הישן! שהיה מדבר איתי ומספר לי דברים... הוא אומר שאני השתנתי שהפכתי לרוני אחרת אבל הוא זה השתנה לגמרי...
כשהטלפון מסיים לצלצל אני מכבה אותו מניחה אותו על השידה לידי... אני יודעת שהוא יתקשר שוב... ואני יודעת שבסוף אענה לו...

מה אתם חושבים על ההתנהגות של איידן?
מעניין אותי לדעת...