Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 44

״נו איך היה אצל דרק?״ ליזה מחכה לי בשולחן הרגיל ״את לא רוצה לדעת!״ אני אומרת בעייפות וממש זורקת את גופי על הכיסא לידה משפשפת את ראשי ״יש לך כאב ראש רציני אני רואה...״ היא אמרה והנהנתי ״קחי זה יעזור...״ היא מושיטה לעברי כדור כניראה אקמול ואני מחייכת אליה לוקחת את הכדור ובולעת אותו עם שלוק קטן של מים ״איימי תהיה פה בערב...״ היא אמרה והסתכלתי עליה בהלם ״מה?! יואו איזה כיף אני לא מאמינה!״ אמרתי מחבקת אותה והיא חייכה אליי ״טוב שנייה אני ואיימי נהיה הדיבור אחר כך יותר דחוף לדעת מה היה איתך אחריי שהורדתם אותי בבית!״ היא אמרה ופלטתי גיחוך כשהתחלתי לדמיין בראשי מה תעשה שתשמע שאיידן היה שם... ״אז... הלכנו אליו והכול...״ אני מתחילה לספר מושכת את המילים ״נו! ו...?!״ היא דוחקת בי ״ואיידן הופיע שם...״ עיניה נפתחות בהלם ״רוני דמיינתי או שאמרת הרגע שאיידן היה שם?!״ ליזה מעט צועקת אבל לא ממש התעניינו סביבנו ״כן...״ אני עונה ״איידן ג׳ונס?״ לפעמים אני חושבת שלעכברוש יש יותר שכל מהילדה הזו! ״את מכירה עוד איידן?!״ אני אומרת והיא מגחחת ״נו אז מה היה?!״ היא מתמתחת על הכיסא שלה ומתקדמת לעברי בסקרנות ״שפכתי בטעות על דרק מים אז הוא הוריד את החולצה שלו...״ למה הרגשתי צורך לרדת לפרטים הקטנים? ״ואז איידן דפק בדלת וצעק...״ היא מסתכלת עליי כמו ילדה קטנה ששומעת סיפור אימה ״וברגע שדרק פתח את הדלת איידן התנפל עליו...״ אני אומרת והיא פולטת גיחוך ״קנאי!״ אני מנסה לגחך אבל כל מה שיוצא ממני זה ״הוא נפרד ממני כמה שעות לפני!״ אני מנסה שלא לצרוח ״הוא היה שיכור ועצבני!״ היא אומרת ואני מגלגלת את עיניי ״טוב נו תמשיכי!״ היא אמרה והנהנתי ״ואז הוא לקח אותי״ אני אומרת ״דרק?!״ היא שואלת ושוב עיניין העכברוש קופץ למחשבותי ״לא סתומה! איידן!״ אני מגחחת ״למה הלכת איתו?!״ היא אמרה בהלם ״הוא דיי הרים אותי לרכב שלו ואני הייתי שיכורה והסוליה של הנעל שלי הייתה יותר אסרטיבית ממני באותו רגע...״ היא צוחקת ״טוב ואז?״ הגענו לחלק שהכי סיקרן אותי לדעת איך תגיב אליו ״ואז אמא שלי הופיעה שם...״ אני אומרת ״מה?!״ היא צווחת
במשך כל השיעור אני יושבת לספר לליזה את כל הסיפור... על אמא שלי... על הלילה שישן על הרצפה ונעלם בבוקר... הכול! ״ברור לך שאת ישנה אצלי בשבוע הקרוב?!״ היא אמרה כששתינו יצאנו מהשיעור לכיוון הלוקרים ״אממ... לא יודעת ליז... לא נעים לי להיתקע באמצע... גם איימי מגיעה-״ היא קוטעת אותי ״אויש אל תיהי ילדותית! את באה וזה סגור! תיהי אצלי בשמונה עם כול הדברים שלך ונעשה משהו בערב עם איימי...״ אני מהנהנת לבסוף יודעת שאין לי למה להתווכח עם העקשנית הזו! וגם אחריי הכול אני רוצה ללכת איתה...
**
אני חוזרת לבית הריק של איידן ומגלגלת את עיניי ״מה חשבתי?!״ אני אומרת לעצמי שולפת את המזוודה שלי מהארון אורזת את כול החפצים פנימה... הייתי מתה לראות את הפנים של איידן שיגלה שאני הלכתי! שלקחתי את הדברים וברחתי ממנו! הייתה לי הרגשה שהוא לא יחזור עד שמונה וצדקתי! בערך בשבע וחצי התקדמתי לכיוון הבית של ליזה מגלה אותה עומדת בחוץ עם הטלפון בידה ״הכול בסדר?״ אני שואלת אותה בחשש ״אין לאיימי איך לבוא לפה...״ היא אמרה והמזוודה נפלה מידי ״מה? אבל לא אמרת שהיא כבר הייתה אמורה לנחות?!״ אני שואלת בהלם ״התכוונתי לכאן! מהשדה תעופה אבל אל תדאגי פתרתי את העיניין!״ היא קורצת אלי את הקריצה הזו שמסמלת שמשהו מתבשל בתוך מוח העכברוש הזה שלה! ״מה זאת אומרת-״ הקול שלי נקטע ״אני אהיה הנהג שלכן לנצח!״ דרק מופיע מולנו וליזה מתקדמת לרכב ״תשכחי מזה! הפעם אני מקדימה!״ אני אומרת לה ומתיישבת בכיסא ליד דרק ״היי!״ אני קוראת בהתלהבות כשאני נכנסת ״היי רוני!״ הוא ענה והתחיל לנסוע... דרק כל כך נחמד! ויאמר לזכותו שגם נראה טוב! אומנם אין מה להשוות אותו לאיידן אבל לא חסר לו יופי... השיער שלו כהה מסודר לאחור בשונה מאיידן עם השיער המבולגן שלמרות הבלגן נראה כאילו כול שיערה ממוקמת בדיוק במקום והעיניים שלו ירוקות אבל לא עמוקות ומיוחדות כמו של איידן... ״אני שמח לראות שנשארת בחיים!״ הוא קוטע את מחשבותי ״אהה? מה?״ אני שואלת בנסיון להיכנס שוב לשיחה ״את יודעת... אחריי ההיתפרצות של איידן אתמול...״ הוא מגחך ״כן... אני בסדר...״ אני לא רוצה להיכנס לזה... השיחה ממשיכה בשיחות רגילות ומשעממות ואני מוצאת את עצמי בוהה מהחלון חושבת מה תהיה התגובה של איידן שיכנס ויראה שאני וכול הדברים שלי לא שם... הוא יחפש אותי? ואם ימצא אותי כמו שמצא כשהייתי עם דרק? ואיך יגיב? ״הגענו!״ דרק מודיע ואני כאילו חוזרת למציאות ממציאות אחרת לגמרי שמתנהלת עמוק עמוק בתאי המוח שלי... ״היא אמורה להיות פה כל רגע!״ ליזה אומרת ואני רואה את החיוך המתוק על שפתיה... ״את מתרגשת?״ אני מחייכת אליה ״רואים?״ כיף לראות את ליזה ככה... מאושרת! זה מגיע לה! אני מקנאה בה באיזה שהוא מקום... למה אני לא יכולה להיות פשוט מאושרת כמוה? למה מכולם אתאהבתי דווקא באיידן ג׳ונס! איך זה קרה? הוא אפילו לא הסיגנון שלי! הוא כל כך בד בוי שכזה ואני טוב... אני רחוקה משם... לפחות הייתי... איך מצאתי את עצמי ככה שמישהו כמו איידן נכנס עמוק עמוק אל תוך חיי ואני מוכנה לתת אותם בשבילו... נראה לי? הוא פשוט כול כך מרגיז! הייתי רוצה שפשוט נשב לדבר אבל אי אפשר! הוא נהיה כול כך מסתורי ושקט... הוא נהיה מוזר! אני כול פעם מנסה לשכנע את עצמי שזה לא מתאים לו להיות כזה... דם וסימנים על הגוף... זעם בעיניים... וסודות אפלים... אבל זה כן! זה בדיוק הוא! זה כול כך מתאים לו! זה המהות של איידן! הבד בוי המסתורי שכובש את ליבן של כול הבנות... ולמה אני כל כך מתעצבנת כשאני רק חושבת על זה?!! עמדתי להתחיל לצרוח ולבעוט בדברים ואולי גם לגרום לכמה אנשים להתיז עליי ספריי פלפל אבל אז קול הגיע מאחורי
״היי!״