Hate is close to love

פרק 25

״כבר ערב?״ אמרתי בהלם כשיצאנו מהחנות ״הזמן עבר לך מהר?״ איידן שאל והנהנתי מגחחת ״טוב נעצור רק בעוד מקום אחד ואני אסיע אותך הביתה...״ הוא אמר והנהנתי נכנסת לרכב וכך גם הוא התחלנו לנסוע והאווירה הייתה קלילה כזו... מצאנו דיי הרבה נושאי שיחה לא מעניינים... ״הגענו!״ הוא אמר מכבה את המוסיקה ״אהבתי את הרעיון!״ אמרתי יוצאת מהאוטו מתקדמת לחוף שאליו הוא נסע... החוף היה ריק לגמרי ״בואי... יש לי מקום מיוחד...״ הוא אמר והנהנתי חוזרת לעברו הוא תפס את ידי והתחיל ללכת והלכתי אחריו... אחריי כמה דקות הגענו למזח לבן שממוקם גבוה מעל לחוף... התיישבנו שם והשקיעה התחילה לרדת על הים... שקיעה בים זה בין הדברים שאני הכי אוהבת!
״שמעתי שאת כותבת...״ הוא אמר והפנתי את מבטי אליו בהלם... איך הוא יודע? אף אחד לא יודע על זה! גם לא אח שלי... ״המבט שלך...״ הוא אמר והסתכלתי עליו לא מבינה ״מה?״ אמרתי מגחחת ״המבט שלך... איך שאת מסתכלת על דברים ובוחנת אותם כאילו את מחפשת השראה... היה קל מאוד לנחש את זה ועכשיו אני מבין שצדקתי״ הוא אמר וגיחחתי מהנהנת ״אז מה את כבר כותבת?״ הוא אמר ומיד הנדתי בראשי מגחחת שמה את ידי מאחוריי ראשי בביישנות... ״בואי נגיד ככה... אם תתני לי ציטוט ממשהו שכתבת אני אתן לך לשאול אותי שאלה אחת על מה שראית בחדר שלי!״ הוא אמר וחייכתי מהנהנת לקחתי נשימה עמוקה לרגע... הבנתי שאני הולכת לצטט לו קטע שאף אחד מעולם לא שמע... אבל איזה? ״אני מבטיח שלא אגיד כלום!״ הוא אמר מגחך וכשהרמתי את מבטי אליו ידעתי בדיוק איזה קטע אני אצטט...

׳מישהו פעם אמר לי ששנאה קרובה לאהבה... לא הצלחתי להבין אותו... עד הרגע שבוא הבנתי... הבנתי שאני לא מסוגלת לשנוא אותו... לא מסוגלת להתרחק ממנו... וגם אם ארצה חלק ממני תמיד ישאר שלו...׳

מלמלתי בשקט וכשסיימתי פחדתי להרים את ראשי לראות את הבעת הפנים שלו... ״וואו... ידעתי שאת כותבת אבל לא חשבתי ככה...״ הוא אמר וגיחחתי מעט מובכת ״טוב תורך... תישאלי מה שתירצי!״ הוא אמר והרמתי את ראשי אליו וידעתי בדיוק מה אני רוצה לשאול! ״מי זו הדמות בסוף המחברת?!״ שאלתי מסתכלת עליו סקרנית מחכה לתשובה ״תשאלי משהו אחר...״ הוא אמר מעביר אל ידו לעורפו בביישנות לא נראה לי ראיתי את איידן איי פעם מראה סימני ביישנות ״אוקיי...״ אמרתי והוא החזיר את מבטו אליי ״הקעקוע שעשית היום... קשור לורד שציירת?״ שאלתי והוא הנהן ״ובגלל זה ציירת אותו בשיער שלה?״ שאלתי בשקט ״אמרנו שאלה אחת...״ הוא אמר וגיחחתי ״פליז...״ אמרתי צוחקת ״כן...״ הוא אמר ״כן מה?״ אמרתי אחריי שכבר שחכתי מה שאלתי... ״הקעקוע קשור אליה...״ הוא הסתכל עליי וחייך חיוך שלא הצלחתי לפענח ״הוא יצא יפה סך הכל... אבל אני עדיין לא מאמינה שעשית קעקוע!״ אמרתי צוחקת ״גם אני לא״ הוא התוודה ״נראה לי כדיי שאני אחזיר אותך הביתה...״ הוא אמר כניראה בגלל שכבר היה חושך ״מה אני אמורה לעשות כשאני אראה את דילן?״ אני מודה! איידן השכיח ממני את הנשיקה הנוראית הזו... ״הוא אח שלך... במוקדם או במאוחר אתם תצטרכו לדבר... חוץ מזה רוני... הוא צריך אותך... הקטע של הגירושים קשה לו...״ איידן אמר והנהנתי מבינה שהוא צודק קמנו והתקדמנו לרכב ושמתי את ידיי על כתפיי... עכשיו כשהחשיך והשמש לא חיממה אותי יותר רוחות התחילו לנשוב ״קר לך?״ הוא שם לב ״כן... קצת...״ מלמלתי והוא חייך פותח את תה המטען מוציא ממנו ג׳קט שחור ״קחי... הוא יהיה לך קצת גדול אבל לפחות זה יחמם אותך...״ הוא אמר מניח אותו על כתפי והרגשתי איך הוא ליטף אותי מעט לפניי שהזיז את ידיו וזה גרם לי לצמרמורת... ״תודה...״ אמרתי ונכנסתי לרכב אחריי כמה דקות היינו בכניסה לבית שלי... ״לילה טוב סוויטהרט...״ הוא אמר קורץ לעברי בצניות ״לילה טוב איידן!״ אמרתי מגחחת והתקדמתי לדלת ״רגע איידן הג׳קט שלך-״ הוא קטע אותי ״את יכולה לשמור אותו!״ הוא אמר מתוך הרכב והנהנתי מחייכת נכנסת הביתה... ההורים שלי ישבו במטבח ״רוני!!״ אמא שלי קראה כשראתה אותי ורצה לעברי מחבקת אותי ומיד אחריה גם אבא ״היי...״ מלמלתי בשקט ״אני כל כך מאושרת לראות שאת בסדר... דילן סיפר לי שראה אותך יוצאת בריצה מבית הספר ומאז הוא לא יודע איפה את... איפה היית?״ אני בטח לא הולכת להגיד לה בחנות קעקועים! היא תקבל התקף לב עוד לפניי שאמרתי לה שלא עשיתי קעקוע... ״בים...״ אמרתי והם הסתכלו עליי מוזר ״איך הגעת לים?״ אבא שלי שאל ״עם איידן...״ מלמלתי בשקט מתכוונת לעלות למעלה כשפתאום אמא שלי תפסה את ידי ״איידן ג׳ונס?!״ היא שאלה בטון נמוך ומעט כועס... ״כן...?״ עניתי מנסה להבין למה היא מדברת בצורה הזו... ״אני לא מוכנה שתסתובבי עם הילד הזה!״ הייתי בהלם! ״מה?!״ אמרתי כשפתאום דילן ירד למטה... ״אחותך הייתה בים עם איידן ג׳ונס!״ אמא שלי אמרה לדילן ודילן הביט בי בהלם ״איידן? מה לך ולאיידן?״ דילן אמר מתיישב בכיסא לידי ״מה לך ולשיי?!״ אמרתי בכעס עולה למעלה ״רוני תחזרי לפה מיד!״ אבא שלי אמר אבל התעלמתי ממנו שמה את הכובע של הג׳קט של איידן על ראשי ״של מי הג׳קט הזה? זה שלו?״ אמא שלי אמרה והתעלמתי פשוט עולה למעלה ונועלת את עצמי בחדר...
הודעה- הסתדרת עם דילן?
גיחחתי לעצמי בשקט...
הודעה- לא ממש...
עניתי מניחה את הטלפון בצד נכנסת להתקלח לשטוף מעצמי את היום הכול כך עמוס והזוי הזה!!
״תפתחי לי!!״