אני קמה בשקט למטבח מגלה שההורים של איידן לא נמצאים מה שמשאיר לנו את כל הבית לעצמנו הוא נכנס למקלחת אז יש לי כמה דקות של שקט עם עצמי... אני מנסה לעכל את כל מה שקרה ביומיים האחרונים... לא חשבתי שלחזור לבית ספר יכול לעשות לי כזה בלגן! והקטע החדש והמסתורי של איידן לא ממש משפר את ההרגשה שלי.... הכנתי לעצמי כוס של קפה ושתיתי את כולה במהירות עולה למעלה רואה את איידן עומד בחדר כשמגבת נחה על פלג גופו התחתון ״סליחה... חשבתי שאת למטה...״ הוא אמר מגחך והרמתי את עיניי הבוחנות ״אהה... א..אני ארד א..אני אחכה לך למטה-״ הוא קוטע אותי ומגחך ״סוויטהרט יכול להיות שאת מובכת?״ הוא אמר מגחך מתקדם לעברי ״קצת...״ אני ממלמלת בחזרה ״קשור אליי?״ הוא מגחך ואני מצחקקת ״טוב אני אתלבש במקלחת״ הוא אומר תופס את פניי מנשק אותי ונכנס למקלחת עם ערימה של בגדים בידיו... וואו... איידן עומד בחדר עם מגבת על חצי מגופו קורא לי סוויטהרט ומנשק אותי...
מי את ומה עשית לרוני?
קורא לי התת מודע ואני מגחחת מגלגלת את עיניי ״משהו מצחיק?״ הוא יוצא מהמקלחת עם מכנס טרנינג אפור בלי חולצה ונשען על המשקוף ״לא...״ אני משקרת אין סיכוי שאומר לו את המחשבות המביכות האלה... ״נו תספרי לי!״ הוא לוחץ ״לא!״ אני אומרת עם חיוך מתוח על שפתיי והוא מתקדם לעברי ״אני מזהיר אותך רוני! יש לי שיטות מיוחדות לגרום לך לדבר!״ שיטות מיוחדות? עכשיו אני סקרנית! ״את מתכוונת לספר לי?״ הוא אומר בא מלפניי ״אתה לא חושב שאתה דיי ׳מקרקר׳ איידן?״ אני אומרת והוא מגחך משכיב אותי על המיטה ועולה מעליי מתחיל לדגדג אותי בבטני... הוא יודע עד כמה אני רגישה לדיגדוגים! ״את מתכוונת לספר לי?״ הוא אומר ואני מצחקקת ובקושי נושמת ״לא!״ אני עומדת על שלי ״בטוחה?״ הוא אומר ועובר לדגדג אותי בצוואר ואני מרגישה איך הריאות שלי מתקשות להתמלא באוויר ״או...אוקי! אוקיי! אני אספר לך!״ אני אומרת והוא מזיז את ידו מביט בי מלמעלה ״כן?״ הוא אומר ומזיז את השיערות שעפו לפנים שלי בזמן שדיגדג אותי... ״סתם חשבתי על זה שאני לא מכירה את עצמי ככה...״ אמרתי והוא קיווץ את גבותיו בשאלה ״ככה...?״ הוא רומז לי להמשיך את המשפט ״לא יודעת... אני לא חושבת שאיי פעם הברזתי ככה מבית ספר ובטח שלא ישנתי עם בחור במיטה ובטח שלו התנשקתי עם בחור ערום שכול מה שמחסה אותו זה מגבת והאמת שגם לא שכבתי מתחת למישהו והוא דיגדג אותי ככה...״ אני אומרת מרגישה איך לחיי מאדימות בביישנות... ״ו...?״ הוא אומר מגחך ״ו...?״ אני חוזרת עליו מנסה להבין מה הוא רוצה שאומר ״ואת מרוצה מזה?״ הוא אומר בחיוך ואני מהנהנת ״אני פשוט מרגישה יותר חופשיה... אני עושה מה שאני רוצה בלהט הרגע ולא מתחננת הכול מראש וחושבת על ההשלכות כל הזמן...״ אני אומרת אבל אז תחושה מוזרה מכה בי ״אבל אני מרגישה כאילו אני כבר לא אותה רוני...״ הוא קם מעליי מתיישב לידי ולוקח את ידי בידו ״אני חושב שאת פשוט את! שאת מי שאת רוצה להיות! את לא חושבת מה יחשבו עלייך! את רוני האמיתית! בלי מסכות בלי דאגות מה יגידו לי ומה יחשבו!״ הוא אומר והמילים שלו גורמות לי לתחושה נעימה... הוא צודק... הוא צודק? ״אני לא יודעת...״ אני ממלמלת בהירהור מנסה למשוך את ידי ממנו ״אז תדעי!״ הוא מחריז ותופס שוב את ידי ובעצרת מושך אותי למעלה אליו ומנשק אותי ״את יודעת מה החלק הכי טוב?״ הוא אומר כשהוא ממוקם כמה סנטימטרים בודדים מפניי ״מה?״ אני שואלת בגיחוך קטן ״שרוני הזאת הרבה יותר מוצאת חן בעיניי! ותתן לי לעשות את זה!״ הוא אומר ״לעשות את מה?״ אני אומרת אבל פתאום הוא מעביר את שפתיו על צווארי ואני לשנייה קופאת אבל אז שוב מתאהבת במגע של השפתיים שלו על העור שלי ושולחת את ידי לשיערו ״כן אני ללא ספק אוהב את הרוני הזו יותר!״ הוא אומר ואני מסמיקה בלחיי מבחירת ממילים שלו... או מהעובדה שהוא מנשק את צווארי ואני מלטפת את שיערו... אחד מן השניים... ׳הרוני הזאת׳ מה זאת אומרת ׳הרוני הזאת׳? אז כן הישתנתי? ואם כן אז לטובה? ״עכשיו רק נשאר להעיף את הלחץ מהרוני שנשארה לנו!״ הוא אומר ואני מגחחת ״מה זה?״ אני קוראת בקול קמה מהמיטה כשאני שומעת קול של דפיקה קטנה ״מה זה מה?״ הוא אומר אבל אז הקול נשמע שוב ושנינו מתקוממים ״תפתחו עכשיו!״ אני מתאפקת שלא להתפקע מצחוק... היא יצאה מדעתה! ״ליזה?״ אני קוראת פותחת את הדלת ״איפה היית?!״ היא צועקת בקול כשאני ואיידן זזים מהדלת נותנים לה להיכנס ״פה...״ אני אומרת בגיחוך ״את לא נורמלית!״ אוקיי היא לא סתם היסתרית... ״קרה משהו?״ אני אומרת מתיישבת על הספה בסלון והיא הולכת אחריי מסתכלת על איידן במבט כועס בזמן שהוא עולה חזרה למעלה ״איידן היה פה מהלילה עד עכשיו?״ איידן? מה הוא קשור? ״כן... מה ליזה מה העיניין?״ אני אומרת והיא שמה את ידיה על ראשה ״הגיעו היום שניי בריונים גדולים כאלה לבית ספר מקועקעים מכף רגל ועד ראש הם ריסקו את הציוד של בית הספר והתחילו לצעוק את השם איידן ג׳ונס... את לא יודעת כלום?״ היא אומרת ועיניי נפתחות בהלם... בגלל זה השפה התחתונה שלו הייתה פתוחה? ״איידן!״ אני קוראת למעלה ״כן?״ הוא עונה ״אתה יכול לבוא בבקשה?״ אני צועקת למעלה ושומעת את הצעדים העייפים שלו במדרגות אבל אז הוא קולט את פניי ההיסטריות ויורד יותר מהר... ״קרה משהו?״ הפנים שלו מראות כאילו יודע על מה מדובר... ״איפה היית אתמול?״ אמרתי וראיתי איך הוא מתחיל להתעצבן ״לא סיכמנו שאת לא דואגת בגלל השטויות האלה?״ הוא אומר בכעס ״איידן חברה שלי לא נשארת איתך פה! ואם אתה לא רוצה שהבריונים האלה יפרקו לה את העצמות כדיי שלא תתווכח איתי!״ ליזה אומרת והוא מביט בה המום
״איזה בריונים?!״
YOU ARE READING
Hate is close to love
Teen Fiction"אני שונאת אותך..." לחשתי כשאני מרגישה את ידיו סביב מותניי "שנאה קרובה לאהבה.." הוא לחש אליי חזרה ונתן נשיקה לצווארי והרגשתי צמרמורות בכול גופי "היית מת מד בוי (mad boy)" *** היו זמנים לפניי שרוני הכירה את איידן אבל החיים אחריי שהכירו כבר לא היו אות...
