Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 45

״היי!״ אני מסתובבת ומולי עומדת נערה גבוהה עם שיער מתולתל ובלונדיני עם עיניים ירוקות וחיוך מרוח מקצה לקצה ״את בטח איימי!״ אני אומרת ומושיטה לעברה את ידי ״ואת רוני?״ אני מהנהנת ולפניי שאני מספיקה לקלוט היא מזיזה את ידי ומושכת אותי לחיבוק ״ואתה בטח איידן!״ היא אומרת בהתלהבות לדרק ״לא ממש... אני דרק!״ דרק לוחץ את ידה בנחמדות ״את מתכוונת לתת חיבוק לחברה שלך?!״ ליזה קוראת בקול ואיימי צוחקת מתקדמת לעברה...
אחריי הרבה דיבורים ושיחות ברכב הם הגיעו למסקנה שהערב עוד צעיר וכדיי שנעשה משהו... ובטח שלא אלכוהול! אמרתי להם שיחליטו לבד ואין לי בעיה לזרום איתם... ״יש מסעדה סינית יחסית קרוב לפה...״ דרק מציע ואני מהנהנת מיד האמת הייתי דיי רעבה ואוכל סיני אף פעם לא נשמע רעיון רע! אנחנו נכנסים לרכב אני מתיישבת בכיסא שליד הנהג שהוא כמובן דרק ומאחורה יושבות ליזה ואיימי ואלוהים השתיים האלה לא מפסיקות להתמזמז מאחורה! אני פותחת את הטלפון שלי מגלה המון! בדגש על המון! הודעות טקסט מאיידן... ״זה הוא?״ דרק שואל אותי בשקט ואני מהנהנת ״אני לא מתכוונת לענות לו!״ אני סוגרת את הטלפון שלי ״רוני... אני חייב להגיד לך משהו...״ הוא אומר בטון שקט ״אוקיי...״ אני ממלמלת בשקט ואיימי וליזה כול כך מרוכזות אחת בשנייה שאני חושבת שהם שכחו בכלל שאני ודרק ברכב... ״אני מכיר את איידן הרבה זמן אבל מעולם לא ראיתי אותו ככה עם מישהי... הוא נראה... מאושר כזה כשהוא איתך... ואני יודע שלילד הזה יש יכולת לא נורמלית בלהרוס דברים... או בלקחת אותם כמובן מאיליו... אבל אני לא חושב שהוא רואה אותך ככה... אני חושב שהוא פשוט לא יודע כול כך מה לעשות... אני חושב שזו הפעם הראשונה שאיידן באמת איתאהב במישהי... את מבינה?״ המילים שלו מרככות מעט את הלב שלי... ״הוא לא רגיל להראות את הרגשות שלו... אני חושב שהוא לא יודע איך להסביר את עצמו במילים אז הכול אצלו מעשי והמעשים שלו לפעמים לא מתקבלים כל הדעת...״ דרק לא מפסיק להפתיע אותי! לפניי כמה ימים איידן ישב מעליו ונתן אגרופים ללסת שלו והנה דרק יושב מולי מגן עליו כאילו יש בניהם איזה ברית אחים מוזרה... ״תודה דרק...״ אני מחייכת אליו חיוך קטן ופותחת את הטלפון שוב....

הודעה- איפה את?
הודעה- את בסדר?
הודעה- קרה משהו?
הודעה- בבקשה תגידי לי שאת עם מישהו עכשיו ולא לבד...
הודעה- מה הבעיה המזוינת שלך לענות לטלפון?!
הודעה- איפה לעזאזל הדברים שלך?

הודעה- הלכתי לליזה... אני בסדר...

למה הוא תמיד שואל אם קרה לי משהו... וכול כך כועס... הוא כול כך רגיל לשלוט בחיים שלי שעכשיו כשהוא לאט לאט מאבד את השליטה זה משגע אותו! לפעמים אני מרגישה כאילו הוא מתנהג כאילו שהוא עושה לי טובה שהוא איתי... איך דרק אמר? כאילו שאני ברורה מאליו! ״אתם יודעים פעם אחרונה שהייתי פה הייתי בפאב ממש חמוד נראה לי שקראו לו בייקר בובז׳ אפשר ללכת לשם במקום לסתם איזה מסעדה...״ איימי אומרת קוטעת את השקט שהיה במכונית ״אין לי בעיה...״ ליזה אומרת בחיוך ״מבחינתך זה בסדר?״ דרק פונה אליי... האמת... אני יכולה פשוט לשבת לאכול שם משהו קטן... אני לא חייבת לשתות... ״אהה כן בטח״ אני אומרת ודרק מהנהן בחיוך ומתחיל לנסוע לפאב ההוא... במבט ראשוני הוא היה נראה דווקא חמוד... לא עמדו אנשים בתורים ארוכים כמו במועדון ומוסיקה חזקה שוברת אוזניים לא התנגנה ברקע... התקדמנו למקום עוברים בדלת תחת השלט ״בייקר בובז׳.״ וחיוך קטן עלה על פניי כשהפעמון הקטן מעל הדלת צילצל... העיצוב בפנים היה דווקא יפה... עמד בר במרכז וליד החלונות השקופים תאיי ישיבה עשויים מספות בצבע אדום ושולחנות עץ... זה אולי לא המקום הראשון שהייתי הולכת אליו כדיי לאכול אבל לא כול כך נורא כמו שדימיינתי... התקדמנו לאחד מהתאים איימי וליזה התיישבו בצד אחד ואני ודרק בצד האחר ממולן... ליזה איימי ואפילו דרק הזמינו בירה ואני חושבת שאני היחידה שישבה שם בשאלה מי לעזאזל מגיש בירות לנערים בניי 17?! המלצרית הסתכלה עליי מוזר כשאמרתי שאשמח לקולה... אבל לא יחסתי לזה חשיבות... אחריי הלילה ההוא אני לא חושבת שאשתה שוב... לפחות לא עכשיו... הזמנו את האוכל שלנו קערת צ׳יפס גדולה עם שלושה סוגי רטבים ״אז רוני את עם דרק עכשיו?״ איימי שואלת אפשר להגיד בתמימות ואני כמעט פולטת את הקולה שהכנסתי לפי... ״אהה לא...״ אני אומרת בגיחוך מובכת... ״אז?״ היא שואלת בשקט ״אני ואיידן לא במצב טוב עכשיו...״ אני ממלמלת בשקט ״אוו... סליחה...״ היא אומרת ובתגובה העליתי חיוך קטן ״רוני...״ דרק נוגע מעט בכתפי ״אהה?״ אני עונה רואה את שלושתם מביטים מאחורי במבט המום מסובבת את ראשי ״מה אתם עושים פה?״ איידן מופיע מאחורי עם מישהו לידו שאני חייבת להגיד... לא היה נראה תלמיד תיכון... אבל כן מסוג האנשים שמתאים לאיידן המסתורי החדש להסתובב איתם... הוא היה גבוה מכוסה כולו קעקועים ולבש בגדים שחורים (בערך כמו איידן) רק שעל הפנים שלו היה אפשר לקלוט במבט הראשון עגיל בשפה ובגבה... אפשר להגיד שהוא היה נראה כמו פנקיסט אמיתי! אלוהים ישמור אני מתחילה להישמע כמו אמא שלי!! ״אתה בטח איידן!״ איימי אומרת בחיוך ״אהה כן״ הוא קצת המום אבל קשה לפספס את הפרצוף העצבני שהוא מפנה אליי ״בואו תשבו איתנו!״ איימי אומרת בחיוך והמבטים בין כולם משתנים מלבד איידן שנועץ בי מבט עצבני ואז מעביר אותו אל דרק ותחושת מתח ממלאת את החדר כשאיידן מתיישב לידי ואותו בחור ליד איימי ממול איידן... ״התגעגעתי אלייך...״ איידן אמר תופס את פניי מנשק אותי ושם את ידו על כתפי ולא יכולתי שלא לראות ומאוד להתעצבן מהמבט ששלח אל דרק... ״את לא?״ הוא שואל לפתע ״אהה? מה?״ אני שואלת מנסה לחזור לריכוז ולהפסיק לחשוב כל כך הרבה... ״שאלתי אם גם את התגעגעת אליי?״ איידן שואל מעביר את ידו על ידי ״כן בטח...״ אני עונה מהר ״את רוני?״ אותו בחור שואל ואני מהנהנת ״היי אני ג׳ק!״ הוא אמר מושיט את ידו לעברי וחייכתי לוחצת את ידו ״אני איימי!״ מסתבר שאיימי התחילה להציג את עצמה בפניי איידן... הוא מציג את עצמו לוחץ את ידה ואז מיד מזמין לעצמו כוס בירה וכך גם אותו בחור ממולו ״תרצו עוד משהו?״ המלצרית אומרת בחיוך ״אני חושבת שגם אני אקח כוס בירה״ אני אומרת בחיוך ואיידן מפנה אליי מבט עוד יותר עצבני מהמבט שהביט בי שגילה שאני בתוך הפאב הזה... ואם הוא כל כך עצבני אז למה היה לו כול כך חשוב לומר ליד כולם שהתגעגע אליי ולנשק אותי ולגרום לי להגיד שהתגעגעתי אליו? ״אוקיי אני אביא גם לך-״ קולה של המלצרית נקטע ״היא לא שותה! היא תסתדר עם השתייה שלה!״ איידן מעלה את קולו על המלצרית והיא מהנהנת בפחד ומתקדמת משם... אני מבינה אותה... ״מה זה היה?״ אני אומרת לאיידן בטון כועס ״אז זהו התחלת לשתות?!״ וואו! אין לו מושג כמה שאני עצבנית עליו עכשיו! אני הולכת לישון אצל חברה שלי כי היחסים שלי עם אמא שלי נהרסו סופית בגללו! ובגלל שהיה מספיק מגעיל כדיי לגרום לי לרצות לא לדרוך בחדר שלו יותר לעולם! ונפרד ממני! ומשתכר! ולוקח אותי לישון אצלו ובורח בבוקר! ובסוף אני פוגשת אותו באיזה פאב מסריח שבו הוא אומר לי שהוא התגעגע אליי מנשק אותי ודואג שדרק מסתכל ועוד לבסוף מחליט מה תהיה ההזמנה שלי?! אין גבול לאיידן ג׳ונס!