Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 38

דנה לא פירטה בהודעה אבל לפי מה שהבנתי היא לחוצה... כדיי שאלך לשם... ״מה קרה?״ ליזה אמרה כששמה לב להבעת פניי ההמומה ״איידן... א..אני חושבת... שהוא עשה משהו... אמא שלו שלחה לי הודעה והוא התקשר אליי שתיים עשרה פעמים...״ אמרתי והבעת הפנים שלה הייתה כמעט זהה לשלי ״כדיי שתחזרי אליו...״ היא אמרה והנהנתי מתקשרת אליו מגיעה ישירות אל התה הקולי שלו וכך גם בכול שלושת הפעמים הנוספות שניסיתי... ״הוא כתב משהו?״ ליזה אמרה ומיד פתחתי את הודעות הטקסט ממנו ״משהו לא בסדר ליז...״ מלמלתי רואה את תוכן ההודעות... העשר הריאשונות הבהירו לי עד כמה הוא עצבני וכול האחרות היו בעיקר קישקושים חסרי היגיון... ״כדיי שנחזור!״ אמרתי והיא הנהנה בהסכמה והתקדמנו לעבר התחנה וכמובן שפיספסנו את האוטובוס... ״רוני?״ רק הוא היה חסר לי עכשיו... ״היי דרק...״ עניתי בשקט ״הכול בסדר?״ הוא שאל וחייכתי אליו חיוך מזויף מהנהנת ״בטוחה? הרגע ראיתי את האוטובוס שלך נוסע לך מול הפנים...״ הוא אמר והנחתי את ידי על ראשי בתסכול ולחץ... ״כן אני אחכה לאוטובוס הבא...״ עניתי בתקווה שילך ״אם את רוצה אני אוכל לקחת אותך...״ הוא אמר ורגע לפניי שהספקתי לסרב בנחמדות ליזה הנהנה והתחילה להתקדם לעבר חניון הרכבים... נכנסתי למושב האחורי ברכב וליזה התיישבה במושב שליד הנהג שהוא כמובן דרק... ״אהה רוני אני צריך שתיתני לי את הכתובת...״ אוי ואבוי! אני אמורה להגיד לו לנסוע אל איידן עכשיו? ״סע אל איידן!״ ליזה הקדימה אותי ולא ידעתי אם אני רוצה להודות לה או לדפוק לה את הראש בשמשה עד שאחד מהם יתרסק! בתקווה שהראש שלה יקדים את זכוכית השמשה! ״א..אוקי...״ הוא מלמל בהלם והתחיל לנסוע ״אז מה... את ואיידן ביחד?״ הוא שאל ומשהו בי גרם לי לענות ״סוג של...״ זה תכלס נכון לא? ״ליזה גם את יורדת אצל איידן? או שתרצי שאסיע אותך הביתה?״ דרק שאל את ליזה בזמן שאני המשכתי להסתכל בטלפון בנסיון לפענח את ההודעות הלא ברורות של איידן... ״מה שרוני תחליט...״ ליזה אמרה ״אהה? מה?״ אמרתי מרימה את ראשי אליהם ״את רוצה שאבוא איתך?״ ליזה שאלה ״אני חושבת שעדיף שאדבר איתו לבד אנסה אוליי להרגיע אותו...״ אמרתי והיא הנהנה ״שמעת את הגברת״ ליזה אמרה אל דרק ״להרגיע אותו? למה? משהו קרה לאיידן?״ דרק אמר ושוב התמונה שבא אני מנפצת לליזה את הראש על השמשה הדהדה לי בראש ״לא... לא יודעת... אני בדיוק בדרך לברר....״ עניתי בשקט ״תיזהרי...״ התזהרי הזה הרתיע אותי... למה כולם תמיד אומרים לי להיזהר כול כך מאיידן? ״אוקיי הגענו!״ דרק קרא בקול והרמתי את ראשי רואה את הבית של איידן שמבחוץ היה נראה כרגיל... ״תודה שהסעת אותי דרק... זה נחמד מצדך להיות כל כך נחמד אליי אחריי... אתה יודע... כול מה שקרה...״ אמרתי בחיוך ״זה המעט שאני יכול לעשות... ושיהיה לך בהצלחה עם מה שזה לא יהיה שמחכה לך שם...״ הוא אמר קורץ לעברי בחיוך ובתגובה העלתי חיוך קטן ״ביי סיס! תדווחי לי על כל דבר שקורה!״ ליזה אמרה והנהנתי והם נסעו משם... נעמדתי מול הדלת דופקת דפיקה חלושה אבל מי שפתחה את הדלת הייתה דווקא דנה ״היי מתוקה...״ היא אמרה מחבקת אותי פותחת את הדלת ונכנסתי... השקיות נפלו מידיי כשהבטתי בסלון הבית... איידן שבר ריסק והשמיד כול חפץ שראה ״דנה אני כל כך מצטערת אני לא יודעת מה קרה לו... בואי אני אעזור לך רק תגידי לי איפה יש מטטה ואנקה פה-״ היא קטעה אותי ״אין צורך... רק בבקשה רוני... הוא סגר את עצמו במרפסת למעלה אני לא יודעת מה לעשות...״ היא אמרה ומיד הנהנתי מתקדמת למרפסת בקומה העליונה פותחת את הדלת מגלה את איידן הולך מצד לצד כשבקבוק זכוכית כמעט ריק עם נוזל אלכוהולי וריח חזק בידו ״איידן?״ אמרתי בשקט והוא הפנה את פניו אליי... העין שלו הייתה נפוחה וסגולה וידיו היו מקולפות ומדממות ״של מי הרכב הזה?!״ מכול המשפטים ההזויים שחשבתי שאיידן יוכל להגיד זה היה האחרון! זה או איפה קונים אוכל לכלבים... אין לי מושג למה המחשבה על משפט כזה הזוי עלתה לי לראש! ״מה... איידן... איזה רכב?״ אמרתי כשאני עדיין עומדת מול הדלת של המרפסת לפחות ארבעה מטרים ממנו ״הרכב המזדיין שהביא אותך לפה! איזה רכב?!״ הוא צעק גורם לגוף שלי להתקפל מעט ולזוז לאחור ״אתה שיכור?״ שאלתי בחשש ״אוליי כן ואולי לא!״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי ״אל תגלגלי עליי עיניים רוני! תגידי לי של מי לעזאזל הרכב הז-״ קטעתי אותו ״של דרק! זה הרכב של דרק...״ עניתי ואני נשבעת שהיו בי צמרמורות של פחד כשראיתי את הפנים של איידן ״אז הלכת לבלות עם דרק המזדיין הזה באיזה קניון מזוין ואפילו לא טרחת לענות לשיחה ממני?!״ הוא כועס... מאוד... ״לא! הייתי עם ליזה בקניון והוא הציע לקחת אותנו חזרה כשראיתי את ההודעות ממך-״
״ואת נסעת איתו?!״ הוא מתקדם צעד גדול לעברי ואני רואה איך העיניים שלו גדלות מכעס ונוצצות מהאלכוהול שזורם בורידים שלו ״הייתה לי עוד אפשרות? אתה לא ענית לי!״ אמרתי בכעס ״אז נסעת עם דרק המזדיין?!״ הוא אמר מרים את הבקבוק לפיו ״אני חושבת ששתית מספיק...״ מלמלתי בשקט והוא ניתק את הבקבוק מפיו מגלגל אותו על הרצפה גורם לו להתנפץ ולי לקפוץ בפחד לאחור... ״אתה יכול להסביר לי כבר מה קורה פה?! איפה היית? עם מי רבת מכות? מי אלה שניי הבריונים מבית הספר?! ולמה לעזאזל שברת את כל הדברים האלה בסלון? ולמה אתה מתגנב מבית ספר? ולמה אתה כול כך מתעקש להסתיר ממני דברים?!״ יריתי לעברו שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה אבל הבעת פניו שידרה את אותו הדבר... כעס! ״את יודעת משהו ׳סוויטהרט׳.״ הוא אומר מסמן עם ידיו מרכאות דמיוניות כשאומר את שם החיבה הקבוע שלי... ״נמאס לי!״