Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 34

שכבנו מחובקים כשהוא מספר לי עליו... על העבר שלו... על התוכניות העתידיות שלו ולפניי שאני מספיקה להגיב אני מרגישה את נשימותיו הסדירות על שיערי... ואת חזו עולה ויורד ברוגע... אני עוצמת את עיניי ונותנת לעצמי להירדם בין ידיו... אני יודעת שהאווירה הזו תיעלם בבוקר... יש בנינו יותר מידיי מתח...

**4:30**
התעוררתי בין ידיו של איידן מסתכלת דרך החלון הפתוח רואה שהשמים עוד חשוכים... הסתובבתי כך שפני מול פניו... הסתכלתי עליו ישן ברוגע... החתך בשפה התחתונה שלו היה נראה כל כך כואב... אבל זה איידן... אני בטוחה שזה לא אכפת לו... אבל עדיין אין ספור שאלות צצו בראשי כשהבטתי בפניו... למה היה כול כך לחוץ? מה קרה לפנים שלו? הוא רב מכות עם מישהו? ולמה הוא בורח מבית ספר? ולמה הוא כל כך מתעקש שלא לספר לי כלום? ולמה הוא חוזר ומזכיר כול הזמן את זה שעוד מעט יהיה בן 18? למה הוא תמיד כול כך סגור ומסתורי?! ומה אני בכלל? מה אני בשבילו? הריי איידן היה עם כול כך הרבה בנות... אני אחת מהן? אני אחת הבנות שגרמו לו להרגיש כל כך אליל הבנות? ולמה המחשבות האלה מעלות בי כעס על איידן? הוא הריי לא הסתיר את זה... אני מעבירה את ידי על החתך בעדינות מנסה שלא להעיר אותו מרגישה את הדם שהתקשה על שפתיו... רציתי כול כך לקחת מגבת ספוגה במים ולנקות את הדם ממנו אבל היה לי ברור שלא יתן לי... הוא עקשן! הוא לא יתן לי בכלל להשחיל מילה בנוגע לעיניין... כשהמחשבות והשאלות הדהדו והתרוצצו במוחי הרגשתי כבר עירנית לגמריי... הורדתי את ידו ממני בעדינות מנסה כמה שפחות להזיז אותו כדיי שלא יתעורר וקמתי מהמיטה... ידעתי שאוכל להסתובב בקומה העליונה בחופשיות כי החדר של הוריו בקומה התחתונה... נכנסתי בשקט למקלחת שבחדר השינה בוחרת שלא לצאת ממנו... הורדתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת... זה הדבר היחיד שאני חושבת יכול להרגיע אותי... להשקיט קצת את המחשבות... כשיצאתי מהמקלחת התעטפתי במגבת מגלה ששחכתי לקחת בגדים למקלחת... פתחתי את דלת המקלחת בשקט מתקדמת לארון... שלפתי ממנו חולצת טישרט פשוטה בצבע שחור (של איידן כמובן) ומכנס שחור קצר חלק... דילגתי על החלק של ללבוש חזיה... היה לי מספיק לחצים בחזה מכל מה שעובר עליי לא רציתי להרגיש את הגומי הלוחץ על גופי... התלבשתי מסרקת את שיערי ויצאתי חזרה לחדר... התיישבתי על קצה המיטה והבטתי בו... אם לפניי חודש היו אומרים לי שאשב כאן... במיטה של איידן ג׳ונס לובשת חולצה שלו ועוד בלי חזיה מתחת ומחזיקה את עצמי שלא להעיר אותו בנשיקות הייתי חושבת שהאדם שאומר לי את זה משוגע... הייתי משתיקה אותו בצחוק מזלזל... התחלתי במלחמה מחשבתית עם עצמי... מצד אחד כול כך רציתי לשכב לידו לחבק אותו ולא לקום לעולם! אבל מצד שני... אני צריכה תשובות! אני חייבת תשובות... גלגלתי את עיניי משתיקה צחקוק כשחשבתי על כמה אני נראת סתומה מהצד... יושבת לבהות באיידן ומנסה להחליט אם אני עדיין כועסת עליו... כלומר... ברור שכן! הוא צעק עליי שוב בבית ספר ודיבר אליי כאילו הייתי פקידה במשרד שהוא מנהל ועוד אמר שהוא מרגיש שאני ׳מקרקרת׳ אחריו... אעע!! רק לחשוב על זה אני מתחילה שוב להתעצבן ורוצה להעיר אותו בבעיטה! ושלא נדבר על זה שחזר הביתה כשהשפה שלו מדממת ולא אמר על זה כלום מלבד ׳אני צריך אותך איתי׳ ואני נשארתי!! אעע! מה יש לי? אני כלבה? הוא אומר לי תשארי אני נשארת? הייתי צריכה ללכת לסרט עם ליזה... אבל! איך שהוא ישב איתי... וסיפר לי על עצמו... ופתח את הלב שלו בפניי... אבל מצד שני... אני מכירה את איידן! הוא שחקן טוב! יכול להיות שעשה את כל זה ונרדם בכוונה כדיי שלא אשאל אותו שאלות חטטניות ״מה את עושה שם? בואי לפה!״ הוא אומר בקול צרוד קם מהשינה ״אני לא רוצה!״ עניתי מחליטה בדיוק באיזה גישה לדבר אליו! אני רוצה תשובות! אנשים שמרו ממני מספיק דברים בסוד! מגיע לי לדעת! ״וזה למה?״ הוא אומר משפשף את עיניו קם ומשעין את גבו על ראש המיטה ״התקלחת?״ הוא אמר מעביר את ידו על שיערי הרטוב והנהנתי ״את ערה כבר הרבה זמן?״ הוא אמר והעברתי מבט מהיר על השעון שהראה שהשעה כבר חמש לפנות בוקר... אני צריכה כבר לקום לבית ספר עוד שעתיים! ״חצי שעה לייתר דיוק...״ אני אומרת בשקט מנסה להסתיר את ההלם בקולי... המחשבות האלה... זה הרגיש כאילו ישבתי בתוך אוטוסטרדה מטורפת על שאלות ומחשבות במשך הרבה יותר מחצי שעה ״את בסדר?״ הוא שאל לבסוף ״עם מי רבת מכות?״ אני אומרת מסתובבת כך שמבטי מופנה אל מבטו העייף ״באמת רוני... חמש לפנות בוקר... בגלל זה קמת ככה?״ הוא אומר בטון עייף והמום ״כן! בגלל זה!״ אני צועקת אבל עוצרת את עצמי מבינה שאני צריכה להיות בשקט שלא העיר את הוריו... ״הם לא פה!״ הוא אומר כאילו קורא את מחשבותי ״יופי! אז אוכל לצעוק עלייך כמה שארצה!״ אני אומרת בכעס והוא קם מהמיטה מבין שלא אתן לו לישון... הוא קם למקלחת לצחצח את שיניו ואני אחריו מכינה בראשי את כל השאלות והצעקות והטענות שיש לי אליו! ״איידן! זה נראה לך הגיוני שאני אתפוס אותך מתחמק מבית ספר פעמים ואז תצעק עליי ותעלם ותחזור כשהפנים שלך מלאות בדם ותגיד לי שאתה צריך אותי ואני ארוץ אלייך בזרועות פתוחות?״ וואו... אני עצבנית! הוא ממשיך לצחצח את שיניו בעייפות... אני עוד אקבל מאיידן ג׳ונס את התשובות שמגיעות לי!