Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 42

״אתה יכול להוריד אותי אצל ליזה...״ אני ממלמלת בשקט ״לא... אני מוריד אותך בבית!״ הוא עונה מיד ״אני לא ממש מדברת עם אמא שלי אז עדיף שאולי ל-״ הוא קוטע אותי ״את ממש שיכורה...״ הוא אומר ומצחקק ״גם אתה! אז אל תתנשא עליי!״ אני ממלמלת וממש מפילה את ראשי לאחור והוא צוחק ״רגע איך אתה נוהג בכלל?״ אני שואלת ובמקום להיכנס ללחץ פולטת גיחוך ״אני בניגוד אלייך סוויטהרט כבר לא שיכור... עכשיו תנוחי לפניי שתקיאי לי על כול הריפוד... תמשיכי לכעוס עליי מחר!״ ההצעה מפתה אותי מספיק כדיי להנהן ולשתוק וכשאנחנו מגיעים לבית שלו אני מזהה את הרכב שחונה מול הבית... ״איידן!״ אני אומרת מצביעה לכיוון הרכב אבל לפניי שאני מספיקה להסביר הוא פותח את דלת הבית ואני מגלה שזיהיתי נכון... ״רוני!״ אמא שלי מפנה את מבטה אליי בפרצוף זועם... אני מסתכלת לרגע על איידן ההמום ואז על דנה שמביטה בי במבט חסר אונים ״אמא? מה את עושה פה?!״ אני שואלת מנסה לקחת צעד מאיידן אבל כמעט ומועדת והוא חוזר לאחוז בי ״את שיכורה?!״ היא צווחת... ״מה? אני? לא... אולי טיפ טיפה...״ וואו כמה שאני טיפשה... ״אז ככה אתה שומר על הבת שלי?! חוטף אותה מהבית שלה ואז משכר אותה?!״ אמא שלי צורחת לעברו ״אני לא חטפתי אותה ואני בחיים לא הייתי משכר אותה!״ הוא מחזיר אליה שומר על טון יחסית רגוע... ״הבת שלי עומדת מולי אחריי שלא הסכימה לדבר איתי במשך חודש שלם והיא שיכורה בין ידייך!״ אמא שלי מתקדמת לעברו ״אתה לא ראוי לה! ואני לוקחת אותה הביתה!״ אמא שלי תופסת את ידי ״תשחררי אותי!״ אני צועקת מעיפה את ידה ממני ״רוני תחשבי בהיגיון! אל תזרקי את חייך לפח בגלל פנקיסט מטומטם!״ אמא שלי מביטה עמוק בעיניי הנוצצות מאלכוהול ״את מדברת על הבן שלי גברת!״ דנה לוקחת צעד קדימה ״דנה עשי טובה לעצמך ותשתקי! הסיבה היחידה שהסכמתי שהבת שלי תישאר פה אפילו יום אחד עם הבן המופרע שלך היא בגלל שאת כאן אבל אני רואה שטעיתי... אני לא יודעת אם את מטומטמת או רק משחקת משחק אבל קחי את הבן שלך לטיפול!״ אמא שלי צווחת לעברה ״היי היי את מגזימה אל תדברי אליה ככ-״ איידן מתחיל להגיד אבל נקטע ״אתה אל תתערב! התערבת מספיק בחיי המשפחה שלנו!״ אמא שלי צורחת עליו ״יש לך הרבה חוצפה להתפרץ לבית שלי באמצע הלילה לקרוא לי מטומטמת ולהשפיל את הבן שלי!״ דנה אומרת בקול אבל בצורה הרבה יותר מתורבתת מאימי... אני לא מכירה את אמא שלי ככה! היא בחורה שהטיפוח והלוק הנשי שלה חשוב לה מאוד... מידיי! היא תמיד תקפיד להראות מסודרת וחשובה כזו כמו איזה אשת עסקים מיליונרית... בתור ילדה היא תמיד ניסתה ללמד אותי על שלמות... אפילו לסיבוב במכולת היא הייתה הולכת על עקבים שמלה ושיער מסודר וכמובן איפור וכך גם אני... תמיד מסודרת ומאורגנת... ונמאס לי מזה ״תסתכלי על עצמך רוני! לבושה בבגדי סמרטוטים עם איפור גותי מרוח על הפנים ושיער פרוע...״ הייתה לי הרגשה שתכניס לתוך המריבה הזו את ההופעה שלי... ״אמא בבקשה תלכי...״ אני מרכינה את ראשי ״מי את?! אני כבר לא מכירה אותך! את לא מתנהגת כמו הבת שלי! הבת שלי לעולם לא הייתה זורקת את העתיד שלה לפח לטובת אדם... טוב... כמוהו!״ היא אומרת ומצביעה בזלזול על איידן ״אני לא משליכה את העתיד שלי לפח לטובת כלום אמא!״ אני חושבת שהצעקות החזירו אותי להיות קצת פיקחת יותר אך עדיין האלכוהול הוא זה שנותן לי את האומץ לצעוק על אמא שלי... ״את חוזרת איתי הביתה רוני!״ אמא שלי צועקת... ״היא תעשה מה שתרגיש לנכון!״ איידן מתערב וצועד לעברה ״אתה אדוני הנכבד תודה לי על כך שאני לא תובעת את המשפחה שלך עד שתהיו חייבים לי כול כך הרבה כסף שלא תוכל ללבוש יותר אפילו את זוג המכנסיים שלך!״ אמא שלי מביטה באיידן בזלזול ״דיי! דיי תפסיקי! את לא רואה כמה בלגן את עושה? את תמיד חושבת שאת כול כך צודקת... אבל את טועה! את פשוט טועה! אני עם איידן כי אני אוהבת אותו! ואני פה כי אני לא רוצה להיות בקירבתך! את זרקת אותי כשרק סתתי מעט מהמסלול שיעדת לי! אני לא מתכוונת לתת לך להרות לי איך לחיות את חיי לנצח אמא!״ אני מנסה כמה שפחות לצעוק מתוך כבוד לנוכחים בחדר אבל תת המודע שלי צורח ׳זין על הכבוד׳ וצרחות יוצאות מגרוני ״את מפגרת! את חושבת שהוא אוהב אותך אבל הוא לא! הוא משחק בך! את פרס הניחומים שלו! והוא ישבור אותך לחתיכות! את ילדה קטנה תמימה וטיפשה!״ היא צווחת ״זה מספיק!״ דנה צועקת והמבטים מופנים מיד אליה ״גברתי אני מבקשת ממך לצאת מהבית שלי!״ דנה אומרת ואמא שלי שעמדה באמצע הסלון ביני ואיידן לבין דנה מסתובבת לכיוון דנה והולכת בצעדים קטנים לעברה והעקבים הגבוהים שלה מכים את הרצפה והשקט הופך את הסצנה הזו לרועמת ומותחת יותר... ״דנה... הבת שלי קטינה! יש לי את הזכות לקחת אותה הביתה! אז אם תעמדי בדרכי אקרא לשוטרים שיוכלו להקריא לך את החוקה!״ אמא שלי מנפנפת בידיה ״תפסיקי!״ אני צועקת ״את לא רואה כמה בלגן את עושה?!״ אני צועקת והיא שוב מסתובבת לעברי מתחילה להתקדם לעברי וללכת כשעקביה רוקעים על הרצפה בצורה מאיימת והלכתי בפחד מאחורי איידן שעמד כחומה בין שתינו ״הדבר היחיד שאני עושה זה לנסות ולסדר עוד בלגן שאת עושה! תראי אותך... לעולם לא תיהי אישה עצמאית וחזקה! את עומדת פה מאחורי גבר מתפרסת בפניו ומשכנעת את עצמך שהוא אוהב אותך כפי שאת אוהבת אותו... אני בטוחה שפתחת את רגליך בעבורו... אחרת אין סיבה שישאר... ואם לא אז תני לי לספר לך משהו על החיים בת שלי... הוא ילך! הוא יעזוב והוא יכאיב לך! וכשזה יקרא לא יהיה אף אחד לצידך! תראי את אחיך ואת שיי! חשבתי שאת חברה שלה אבל אני יכולה להבין למה בחרה להתרחק ממך... את לא רוני... לפחות לא זו אנחנו הכרנו! אז אני לא אבקש שוב! בואי הביתה!״ המילים שלה פוגעות בי כמו חצים
״לא!״