Hate is close to love

פרק 18

השיחות של ההורים המשיכו... הם דיברו עם דילן על השנה האחרונה שלו בתיכון ועל מה שילמד בקולג׳ ועוד דברים שלא עיניינו אותי... הייתי עסוקה בלשבת מובכת כשמולי איידן שלא מובך בכלל משום מה יושב ומסתכל לעברי... בסופו של דבר המשפחה של איידן הלכה והוא איתם ומיד עליתי לחדר שלי סוגרת את הדלת מתנשפת בהלם... ׳לילה טוב סוויטהרט׳ הוא שלח לי הודעה אבל התעלמתי... ׳רק שתדע שמבחינתי זה לא קרה!׳ עניתי מהר מעיפה את הטלפון לצד השני של המיטה ונשכבתי בהלם מנסה לעכל את כול מה שקרה בארוחה ההזויה הזו... אני ואיידן... אני אפילו לא מתכוונת לומר את זה!! איכס!! ״הכול בסדר אחות?״ דילן נכנס לי לחדר ״אמרתי לך לא לקרוא לי ככה! צא!״ אני עדיין כועסת עליו! ״אז מה איך היה הארוחה?״ הוא התעלם ממני עובר אותי מתיישב על המטה ״בסדר... עכשיו צא החוצה!״ אמרתי בעצבים אבל הוא נשאר לשבת ״ו...?״ הוא ממשיך... ״וטעימה! צא!!״ אמרתי מושכת אותו והוא קם בחיוך יוצא מהחדר... הוא יודע!! אעע!!! אוף!!! זרקתי את הבגדים שהיו על המטה לרצפה וכיביתי את האור הולכת לישון... טוב... לא ממש נרדמתי הרצתי בראש שוב ושוב את מה שקרה חושבת על התגובה של שיי כשהיא תגלה... וליזה... אוי לא... מאיפה אני מתחילה? שיי לא תסלח לי אף פעם... לא שאיכפת לי מהסליחה של המפלצת הזו אבל אני ממש לא בעיניין של לפתוח איתה מלחמות... וליזה? ליזה תהיה מאוכזבת... ״את הולכת לבית ספר מחר איתי ועם איידן ושיי ואני לא שואל אותך!״ דילן עבר ליד החדר שלי פותח את הדלת ״אני נוסעת באוטובוס!״ צעקתי חזרה אליו ״רוני תקשיבי לאחיך! את הולכת איתו מחר!״ אבא שלי צועק מהמטבח וטרקתי את דלת החדר בעצבים... כולם רוצים לדפוק אותי איתו?
**8:00**
״אני אמרתי לך שאני נוסעת באוטובוס!״ צעקתי על דילן שניסה למשוך אותי למכונית של איידן שחונה בחוץ ״אמרתי לך שלא אכפת לי מה שאת אומרת!״ השעה כבר שמונה ואין לי טעם להמשיך להתווכח... נכנסתי לרכב מתיישבת מאחורה עם שיי... היא הגניבה מבט מתנשא לעברי... מבט שאני רגילה לקבל ממנה אז כניראה שהיא לא יודעת עדיין... ״אז איך היה לכם אתמול בארוחה שלכם?״ שיי מתחילה שיחה ואני פותחת את האינסטנגרם בטלפון שלי מדפדפת בין התמונות מנסה להתעלם ממנה ״סבבה מה היה אצלך בבית?״ דילן מדבר עם שיי בזמן שקלטתי את איידן מעביר מבט מהמראה אליי... ברגע שנוצר קשר עין הורדתי מיד את הראש והוא גיחך... ״איידן... אתה בא אליי היום בתשע בערב נכון?״ היא מנסה להתגרות בי ולא הולך לה... ״לא!״ הוא עונה לה בקרירות ״למה?״ היא שואלת בטון עצבני ״אני עסוק!״ הוא ענה והיא גלגלה את עיניה ״מעניין במה...״ היא אמרה בטון מזלזל ואיידן גלגל את עיניו מביט בי שוב דרך המראה ״סוויטהרט את שקטה שם״ הוא אמר ושיי הביטה בי במבט עצבני ״אין לך מה להגיד?״ הוא אמר בתחכום ״כן, תסע יותר מהר אני מאחרת...״ הוא גיחך מגביר מעט את קצב הנסיעה כשהגענו לבית ספר שיי יצאה בעצבים טורקת את הדלת של הרכב ודילן הלך אחריה יצאתי מהרכב והתחלתי להתקדם לבית ספר כשפתאום היד של איידן משכה אותי אחורה... הוא הצמיד אותי לרכב והחזיק ביד אחת בידי ואת היד השנייה השעין על האוטו חוסם אותי ״אני לא אוהב את זה״ הוא אמר בשקט ליד האוזן שלי ״את מה?״ אמרתי בשקט והוא העביר את מבטו לחולצה המקופלת שלי בפרצוף מרמז ״אתה יכול לא לאהוב!״ אמרתי מנסה לצאת מאחיזתו והוא גיחך ניסיתי פעם נוספת ״נו איידן אני מאחרת!״ אמרתי רוקעת עם רגלי בכעס הוא שחרר את ידו מידי והוריד את החולצה שלי למטה ״ככה יותר טוב! לכי שלא תאחרי!״ הוא אמר זז מהרכב נותן לי לזוז משם ״אני אפילו לא אשאל!״ ליזה הופיעה מולי ״דילן הכריח אותי...״ מלמלתי והיא צחקה ״טוב דברי היה משהו מעניין אתמול?״ ליזה שאלה בזמן שהתקדמנו לכיתות ״אהה... האמת ש...-״ היא קטעה אותי ״רוני סורי שאני קוטעת אותך אני פשוט ממש מאחרת תדברי איתי אחר כך?״ היא שאלה והנהנתי הולכת לכיתה נכנסתי לשיעור מתמטיקה מתיישבת ליד החלון ולידי התיישב עידו ״עידו?״ הייתי מופתעת ״כן רוני?״ הוא ענה בציניות צוחק ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בגיחוך ״לומד את יודעת בית ספר וזה..״ הוא עדיין ציני ״התכוונתי בכיתה הזו...״ אמרתי והוא הסתכל עליי צוחק ״זה בדיוק מה שרציתי לשאול אותך...״ הוא אמר והרמתי את ראשי מגלה שאני בכיתה הלא נכונה וכולם כולל המורה הסתכלו עליי ״סליחה...״ מלמלתי בלחץ לוקחת את הדברים שלי והתחלתי לרוץ לכיתה שלי ״אאוץ״ אמרתי כשהתנגשתי במשהו קשה וגבוה ״למה את לא בשיעור?״ איידן... הוא לבש את בגדיי הספורט של נבחרת בית הספר ״למה זה עיניינך?״ אמרתי עצבנית ״תחסכי ממני את החלק הזה!״ הוא אמר מגלגל את עיניו בחיוך ״נכנסתי לכיתה הלא נכונה מרוצה?״ אמרתי והוא גיחך ״איך עשית את זה?״ הוא צחק ״פשוט נכנסתי לשם טוב?״ רק מהמחשבה על כמה שזה מטומטם כמעט התחלתי לצחוק אבל רציתי
להראות רצינית ״איך גילית שזה לא הכיתה? המורה?״ הוא צחק ״הרמתי את הראש וכולם פשוט הסתכלו עליי... כולל המורה...״ אמרתי והוא המשיך לצחוק ואני גיחחתי בשקט ״טוב לכי לכיתה...״ הוא העביר את ידו בשיערי במהירות ועוד לפניי שהספקתי להגיב הוא רץ משם בחזרה לאולם ספורט... נכנסתי לכיתה והפעם הנכונה ומיד המורה הוציאה אותי להירשם במזכירות... הגיוני... איחרתי בחצי שיעור... ״תתרחקי מאיידן וזו הפעם האחרונה שאני אגיד לך את זה!״ שיי מולי... ״שיי מה במילים אני שונאת אותו לא היה לך מובן?״ אמרתי מגלגלת את עיניי ״כן ראיתי איך את שונאת אותו עכשיו כשצחקתם ליד הכיתה...״ וואו היא אובססיבית! היא עוקבת אחריו או משהו? ״הוא בסך הכול צחק על זה ש-״ היא קטעה אותי ״זה לא מעניין אותי! תתרחקי וזהו!״ היא אמרה מתחילה ללכת משם
״ומה אם לא בא לי?....