Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 37

״אתם יודעים? אני מתחילה לחשוב שמאז שאתם ביחד נהייתם זוג עבמים שלא רואים מה קורה סביבם!״ ליזה קוראת בכעס ״ליזה על מה את מדברת?!״ הטון של איידן לחוץ כמו שלא שמעתי אותו מעולם ״הגיעו היום שניי בחורים מקועקעים לבית ספר...״ היא אמרה ועיניו של איידן נפתחו ״מה הם חיפשו?״ הוא אמר בחשש ״אותך וגם צעקו כמה פעמים את שילוב המילים כסף ופיטר ג׳ונס לא שיש לי מושג מי זה...״ היא אמרה במלמול ואיידן קם ממקומו ״הם אמרו משהו למישהו?״ הוא אמר מתרוצץ ממקום למקום בחדר ״לא... אבל אולי כדיי שתסביר לנו מי אלה?״ היא אמרה וקמתי בכעס ״כן אולי כדי באמת!״ אני יודעת שהוא יודע מי אלה ושהם קשורים לאיך שחזר הביתה אתמול ״ליזה תישארי איתה כאן אני אבוא עוד מעט!״ הוא אומר ובלי שאני בכלל מספיקה למצמץ הוא מנשק במהירות את מצחי ויוצא החוצה לרכב שלו ונוסע ״מאוד שפוי חבר שלך סך הכול!״ ליזה קוראת בקול ״אני נשבעת שאני יהרוג אותו!״ אני אומרת בכעס ושתינו עולות למעלה ״פעם ראשונה שלך פה לא?״ אני שואלת כשאני רואה איך היא מסתכלת על חדר השינה... אני מקווה שאיידן לא כועס שהכנסתי אותה... היא עוברת ליד מדפי הספרים בחדר שלו בהלם ״לא חבל? המדפים עם הספרים תופסים לו המון מקום בחדר וזה ברור שהם מיותרים...״ היא אומרת לעברי ״תתפלאי...״ אני אומרת וחיוך צידי קטן מחליק על שפתיי ״את נראית טוב רוני...״ למה היא מתכוונת? ״אני מתכוונת מאושרת... את מחייכת והצורה שבה איידן מסתכל עלייך... אני חושבת שעשית את הבחירה הנכונה שבחרת להישאר איתו ולא לחזור הביתה...״ המילים שלה מעודדות אותי ״אני מקווה...״ אני לוחשת בשקט אבל היא לא שומעת היא עברה כבר לשבת על המיטה ולקפוץ עליה מעט ״אני נשבעת שזה המזרון הכי נוח שהייתי עליו בשנתיים באחרונות!״ היא אומרת בחיוך נלהב ואני מחייכת ״את יכולה לשכב...״ אני אומרת בחיוך למרות שתת המודע שלי רק מזכיר לי עד כמה איידן יכעס אם ידע שנתתי לליזה להיכנס לפה ועוד לשכב במיטה הזו... ״מי את חושבת שאלה?״ אני אומרת נשכבת ליד ליזה ושתינו בוהות בתקרה ״אני לא יודעת... אבל אני חושבת שאיידן שלך הסתבך במשהו רציני הפעם!״ היא אמרה ונשמתי נשימה עמוקה... ״להגיד לך את האמת ליזה...״ אני מתחילה את המשפט והיא מפנה את מבטה אליי ״אני מפחדת...״ אני מפנה את מבטי גם כן ״מאמי... ידעת מי זה איידן...״ היא אמרה והתיישבתי מניחה את ידיי על ראשי ״אני יודעת... באמת שאני יודעת! ואני לא מתחרטת שאני איתו אבל אני מתחילה לחשוב שאולי טעיתי...״ לפעמים אני חושבת שאני חיה בסרט או מינימום סדרה טורקית עם שתיים עשרה עונות... התחלתי תיכון אתאהבתי וזרקתי הכול למען האהבה הזו... טוב... ואסור לשכוח איך כול האהבה הזו התחילה... השפלות ריבים וויכוחים... אני לא שוכחת דבר ממה שהיה אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה שהוא עושה אותי מאושרת ומה יקרא... וכרגע! אני מפחדת ממה שיקרא! ״כדיי שנלך... הוא לא יחזור ואני לא רוצה שדנה תיבהל...״ אמרתי לליזה ״הוא אמר שנחכה פה...״ היא מלמלה בשקט ״הוא יכול להגיד מה שירצה!״ אמרתי לה וקמתי על רגליי וכך גם היא ״בטוחה? הוא היה נשמע רציני...״ ליזה אמרה כשאני מתקדמת למטה והיא מתמעמעת אחריי ״גם אני רצינית! תאמיני לי! קדימה אנחנו הולכות לקניון!״ קראתי בקול ושתינו יצאנו מהבית... עלינו על האוטובוס הראשון שראינו ונסענו לקניון... עברנו בין החנויות רואות בגדים בעיקר ״אני ללא ספק צריכה למצוא עבודה!״ אמרתי לליזה כששמתי לב כמה שהארנק שלי התרוקן... ״גם אני!״ היא אמרה מיד אחריי... קנינו המון! אין דבר שמשמח ומעלים כעס יותר מאשר בילוי עם חברה בשופינג אפילו ראיתי כמה דברים שרציתי לקנות לאיידן אבל העלמתי את המחשבות עליו כמה שיכולתי... שילך ויסתבך בבעיות שלו לבד!! ביקשתי ממנו שישתף אותי בהן מספר פעמים... הוא לא רוצה... ושלא נשכח את שילוב המילים ׳מקרקרת אחריי׳ אעע!! אני חייבת להפסיק לחשוב עליו (כאילו שזה אפשרי...) ״בואי לכאן!״ ליזה קוראת בקול ואנחנו נכנסות לחנות בגדים בפעם הרביעית... אני מסתכלת על הקולבים מגלה שכניראה מצאתי את החנות בשבילי! הבגדים תאמו את הסטייל שלי באופן מדוייק! לקחתי כול כך הרבה בגדים בידיים שכבר לא יכולתי לסחוב הכול... ליזה לעומתי פחות התעניינה בבגדים שבחנות בטענה שהם ׳שמרניים מדיי׳ אני לא שמרנית או איזה מתחסדת אבל אני פשוט לא מוצאת עיניין בלבוש חשוף מוגזם... נכנסתי לתה המדידה ולהפתעתי מבין כול הבגדים רק שלוש חולצות ושניי מכנסיים מצאו חן בעיניי אבל אז כשהתקדמתי לצאת מהתה ליזה דחפה אותי חזרה פנימה עם עוד לפחות עשרה קולבים ״תמדדי ותראי לי כול דבר!״ היא אמרה נעמדת ליד הדלת וגיחחתי... הרמתי את הקולב הראשון ״אהה... אני לא ממש לובשת שמלות ליז-״ היא קוטעת אותי ״תמיד יש פעם ראשונה!״ היא אמרה מזרזת אותי... השימלה האמת הייתה דיי יפה... שמלה בצבע כחול נייבי עם שרוולים עד אמצע האמה ומחשוף קטן שלא חושף הרבה... היא הגיע לי עד קצת מעל הברכיים וכשהסתכלתי במראה לא יכולתי שלא לדמיין את הפרצוף של איידן כשיראה אותה... היא הייתה יפה! זה היה מבין הפעמים הראשונות שאהבתי איך ששמלה נראת עליי ״טוב תראי לי כבר!״ ליזה קראה מבחוץ ויצאתי מתה המדידה בביישנות ״וואו!״ היא אמרה פותחת את עיניה ״לא יודעת ליז... היא באמת יפה אבל-״ ביום שאני אשלים משפט עם הילדה הזו אני אחגוג! ״אבל חבל!״ היא קראה בקול וגיחחתי בשקט ״קדימה תורידי אותה ונלך לקופה!״ היא אמרה ונכנסתי חזרה לתה... שילמנו על השמלה והבגדים מסבב המדידות הראשון שבחרתי לקחת ויצאנו מהחנות...
הטלפון שלי צלצל ״זה הוא?״ היא אמרה והנהנתי סוגרת את הטלפון מכניסה אותו חזרה לכיס ״את ממש עצבנית עליו אהה?״ ליזה אמרה נותנת ביס בגלידת וניל שקנתה בזה הרגע ״כן... אפשר להגיד...״ עניתי בשקט ״את רוצה לישון אצלי הלילה?״ ליזה שאלה בחיוך ״אני חושבת שעדיף שאשאר לישון איתו הלילה... אני חייבת לקבל ממנו תשובות... אנחנו נצטרך לדבר על כל זה...״ היא מהנהנת בהבנה ״כדיי שנחזור...״ היא אמרה אבל הנדתי בראשי ״לא לפניי שנראה את הסרט שתיכננו לראות!״ אמרתי והחיוך שלה התפרס מחדש נכנסו לסרט שהתגלה כמאוד משעמם ואת רובו העברנו בפיטפוטים שקטים בשורה האחרונה על הביקור של איימי ודילן ושיי... אני שונאת לדבר עליהם אבל הריכולים עליהם עם ליזה זה הדבר הכי מצחיק שקיים! כשיצאנו מהסרט גיליתי 44 הודעות טקסט שכולם מגיעים מאיידן פרט לאחת שהגיע מדנה... אה וכמובן שאסור לשכוח את שתיים עשרה שיחות הטלפון שלא נענו... הסתכלתי על ליזה במבט דואג ופתחתי מיד את ההודעה מדנה
הודעה- רוני כדיי שתגיעי...