Hate is close to love

חלק ב׳- פרק 56

אני ואיידן יוצאים מהרכב מתקדמים אל דרק ואני מחבקת אותו בתסכול ״את בסדר?״ הוא שואל בזמן שידו זזה בצורה תומכת על גבי ״היא בסדר!״ איידן עונה במקומי שולח מבט אל דרק והוא לוקח ממני צעד לאחור ״הכל טוב אחי?״ דרק אומר כניראה מתייחס לפצעים של פניו של איידן ״כן כן!״ איידן אומר מיד תופס את המזוודה שלי ״רוצים להיכנס?״ דרק מציע והאמת... מבלי להביט באיידן אני יודעת עד כמה הרעיון גרוע... ״לא אין צורך אנחנו גם ככה ממהרים!״ איידן מקדים אותי...
לפי פניו של דרק אני רואה עד כמה הוא המום לראות אותי עם איידן... דרק לא עזב אותי בשבוע הזה אפילו לא לרגע! הוא וליזה הם הסיבה המרכזית לכך שהצלחתי לפסיק את הדמעות... ״את בטוחה שאת בסדר?״ הוא שואל ואני מהנהנת מנגבת את עיניי במהירות ״טוב תודה אחי!״ איידן לוחץ את ידו של דרק ודרק מהנהן מחייך חצי חיוך תומך שמופנה אלי ואני מחזירה לו חיוך מתקדמת חזרה לרכב עם איידן כשהוא מחזיק את המזוודה שלי בידו... ״רוני אם את צריכה עזרה ממני או כל דבר אחר אני זמין...״ דרק קורא לעברי כשאני מתקדמת לרכב ״תוד-״ קולי נקטע ״היא לא צריכה עזרה ממך... אני איתה!״ איידן אומר ואפילו לא מנסה להסתיר את התוקפנות בקולו אלה להבליט אותה... כשאנחנו נכנסים לרכב אנחנו מתחילים לנסוע חזרה לבית ההארחה ואני לא יכולה להתעלם מהפרצוף הכועס של איידן אבל אני בוחרת להתעלם... כשאנחנו מגיעים לחניה איידן יוצא במהירות מהרכב פותח את הדלת בשבילי ואנחנו מתקדמים אל החדר שלנו... כשאנחנו נכנסים הדבר היחיד שעולה בראשי הוא מקלחת! ״אני... אני נכנסת למקלחת...״ אמרתי לאיידן בשקט והוא הנהן... לקחתי את תיק הרחצה שלי ונכנסתי למקלחת שוטפת ממני את היום המגעיל הזה! כשיצאתי מהמקלחת לבשתי מכנס טרנינג שחור פשוט וחולצת טישרט כחולה... רק שאז הטישרט השחורה של איידן תפסה את עיניי ומשכתי מעל לראשי את הטישרט הכחולה מחליקה עליי את החולצה של איידן... זה חזק ממני... בסופו של דבר יצאתי מהמקלחת רואה את איידן שוכב על המיטה כשגבו נשען על הקיר והוא היה כולו מרוכז בקריאת ספר... אני אוהבת את איך שהוא לועס את השפה התחתונה שלו בריכוז תוך כדיי הקריאה... הוא תמיד צוחק עליי שאני מתחברת לדמויות אבל אני יודעת שהוא כמוני! רק מלהביט בו אני רואה את החיבור שיש לו לרומיאו... אני חושבת שאני זו שהביאה את העותק של הסיפור במזוודה שלי... זה הגיוני בהתחשב בעובדה שזה הספר האהוב עליי וקראתי אותו יותר משמונה פעמים! זה אומר שהוא חיטט לי במזוודה? ומה זה אומר עליי אם אני טיפוס שקרא את רומיאו ויוליה יותר משמונה פעמים...? ״אוו... רומיאו רומיאו...״ אני מצחקקת בציניות נשכבת על המיטה והוא מגחך עוטף אותי עם ידיו... השתיקה ברכב והמקלחת הייתה הבחירה הכי טובה שעשיתי! היא ללא ספק אחראית על הרגעת הרוחות! ״אני לא מוכן להיות רומיאו! אני חושב שהוא טיפש...״ החיוך המתוק שלו כשהוא מתחיל לדמיין את חיו במקומו מצחיקים אותי כי אני עושה בדיוק אותו הדבר... חושבת מה הייתי עושה אם הייתי יוליה... האם איידן היה שותה את הרעל? ״אמרת הרגע שרומיאו טיפש?!״ אני מגחחת ״כן!״ הוא מחריז סוגר את הספר מניח אותו לצידו ״תסביר...״ אני אומרת מתיישבת כך שגבי נשען על ראש המיטה ״אני לעולם לא הייתי משאיר את יוליה לבד ובורח למנטובה... הוא לא פחד שהיא תתחתן עם פאריס כשיעזוב?!״ מצחיק קצת לראות את איידן מדבר על העלילה בריכוז על הפרטים... ״הוא לא עזב... הוא גורש! והוא ידע שאם לא יעזוב הוא ימות... הוא הלך לשם בתקווה שיום יבוא ויראה אותה שוב...״ אני עונה ואיידן מגחך ״הוא טיפש...״
״למה?! כי הוא לקח את הסיכון למענה?!״ אני לא מאמינה שאני בויכוח על מעשיו של רומיאו עם איידן! ״לא יצא לו מזה דבר! הוא מת לבסוף כשחזר!״ הוא אומר בגיחוך ״הוא התאבד כי חשב שהיא מתה!״ אני מצדיקה את רומיאו מיד ״אם יש מישהו טיפש בסיפור זו יוליה! היא זו ששתתה את הסם שקיבלה מלורנצו!״ אני אומרת ואיידן מניד בראשו ״קישקוש! היא ידעה שהיא תתעורר לצידו של רומיאו... היא ידעה שאם לא תשתה את הסם היא תאלץ להתחתן עם פאריס...״ הוא מצדיק מיד את יוליה ״בסופו של דבר היא התאבדה עם הפגיון של רומיאו אחריי שנישקה את רומיאו בתקווה שנשארו טיפות רעל אחרונות על שפתיו...״ אני מרכינה את ראשי וכמעט ועולות בי דמעות כשאני חושבת על הסוף הרע של שניהם... אני מקווה ששלי יהיה טוב בהרבה...
״זו החולצה שלי?״ הוא שואל לפתע מוציא אותי מהמחשבות על סופם הטרגי של דמויות המחזה ״כן... אם זה מפריע לך אני יכולה להחליף אותה פשו-״ הוא קוטע אותי ״לא! ממש לא! פשוט הרבה זמן לא ראיתי אותך לובשת אחת כזו...״ ידו עוברת על קצה החולצה ולא יכולתי שלא להוזיז את ידיו... ״קרה משהו?״ הוא שואל לפתע ואני פשוט כול כך רוצה לשאול אותו על מה שאמר לדילן! אם באמת התכוון לזה? אם זו סיבה מרכזית לזה שהוא עדיין איתי... אבל במקום זה אני פשוט מנידה בראשי נשכבת ומניחה את ראשי על חזו שלא היה מכוסה בחולצה ואם הוא לא היה מדליק את החימום בחדר אני נשבעת שהוא היה קופא עכשיו! ידי עוברת בצורה אינסטנגטיבית לקעקוע שעל חזו והוא צוחק ״את יודעת חשבתי לעשות עוד אחד...״ הוא ממלמל ואני מרימה את מבטי אליו ״באמת? איזה?!״ אני קוראת בהיתלהבות ״עטלף!״ אני לא יכולה שלא לפרוץ בצחוק ״כן בטח... ביום שאתה תקעקע עטלף אני יהפוך לנמלה!״ אני ממשיכה לצחוק בקול ״רוצה להתערב על זה?״ הוא שואל לפתע ״לא! ממש לא!״ אני מכירה אותו... ברגע שאתערב איתו הוא ילך ויעשה את זה... הוא בן אדם חסר פחד! ״סרט?״ הוא שואל אותי מצביע על הטלויזיה בחדר ״לא יודעת... הייתי מעדיפה אולי שתקרא קצת...״ אני אומרת בחיוך והוא מניד בראשו ״פליז!״ אני אומרת מנסה לעשות את הפרצוף החמוד ביותר שאני יכולה ״אוקיי אוקיי!״ הוא נכנע לבסוף ואני נשכבת שוב והוא מרים את הספר ממשיך אותו מהנקודה שבה עצר... ״איידן אני צריכה לשאול אותך משהו...״ אני ממלמלת בשקט ״התכוונת למה שאמרת לדילן?״ אני מבוישת כול כך כשאני שואלת את זה... אבל לא יכולה להחזיק את זה יותר... אחריי כמה שניות שבהן הוא לא עונה אני מרימה את ראשי מגלה שהוא נרדם... עיניו עצומות ברוגע וידיו עדיין עוטפות אותי... לא רציתי להעיר אותו... אני לא יודעת מתיי הייתה הפעם האחרונה שבה ישן... לפי הסימנים תחת עיניו זה היה מזמן... אני קמה בעדינות מנסה שלא להעיר אותו סוגרת את הספר ומניחה אותו על השידה הקטנה שליד המיטה מכבה את האור ונשכבת חזרה לידו... אני מנסה להעביר בראשי את המשך המעשים שלי... את התוכנית שלי לעתיד הקרוב והרחוק... את סדר היום שלי מחר... מגלה שאין! אין לי שום סדר בחיים! אני לא זוכרת אפילו יום אחד בחיים שלי שלא היה מסודר ברשימות.... מהיום שפגשתי את איידן חיי הפכו לסדרת אירועים אקראיים והבחירות שלי הן על סמך הרגש בלבד... אולי לזה אנשים קוראים ללכת אחרי הלב? ואם כן! אז אולי יש לי לב פגום! אני אולי שוכבת פה עם איידן ומרגישה מאושרת אבל מה יקרא מחר? אני אריב איתו שוב? ואם כן אז לאן אלך? אחזור לאמא שלי? ככול שאני חושבת על זה יותר אני מגיעה למסקנה שאמא שלי צדקה בדבר אחד! אני מסתתרת מאחורי איידן... אני נותנת לו להפעיל אותי ולבחור בשבילי מתוך פחד לאבד אותו...