It's All Because Of Me | דרארי

פרק 15

מעכשיו אני שמה במקום תמונה מימ של דרארי או משו כזה חמדמדי של דרארי כי זה חמדמדי
———————————————————
אנחנו מחכים בשקט במסדרון, לא הרמיוני ולא אני רוצים לפתוח את הפה ולהגיד משהו שאולי יחמיר את המצב.
חשבתי שאחרי כל מה שעברנו כבר נתרגל לתחושת חוסר האונים הזאת של לשבת ולא לדעת מה צופן העתיד של הקרובים אליך, מסתבר שלא.
המרפא, לבוש גלימה בצבע ירוק לימוני, כמו כל המרפאים, שיערו הלבן ועיניו החומות הגדולות, נראה נחמד מאוד וחמים. המרפא, שלא קלטתי את שמו מרוב מחשבות, אמר שמצבו של ארתור קשה, שהוא נפצע בהרבה מקומות, ושהם יעשו כל שביכולתם כדי להציל אותו, אבל אני סקפטי.
אני בחיים לא אודה בזה בקול, אבל עם המזל של המשפחה הזו אני אתפלא אם מישהו מאיתנו יזכה לחיות עוד שנתיים.
אחרי חצי שעה לערך, אותו המרפא מגיע אלינו ומסביר לנו שהם העלימו את כל העצמות של ארתור, ונתנו לו שיקוי הפלא ושלד, ושהוא יהיה בסדר אחרי הלילה.
פלטתי נשיפה שאפילו לא ידעתי שהחזקתי בפנים. ארתור יהיה בסדר.
אני מחייך חיוך רחב וצוחק בהקלה. הרמיוני, שכנראה הייתה בהלם, מצטרפת אלי.
ג'יני הקטנה מחייכת למראה אימה הצוחקת, ונוגעת בלחיה.

הרמיוני ואני מחליטים שהיא תתעתק חזרה למחילה, בגלל ג'יני ורון, ושאני אשאר בקדוש מנגו עד שארתור יוכל לחזור הביתה.
אני מתיישב על הרצפה הקרירה ומרשה למחשבות שלי לנדוד הרחק מבית החולים, הרחק מארתור המתאושש, הרחק מהדאגה ומהטראומה שעברנו.
בלי שאני שם לב מחשבותיי נודדות לפעם ההיא, חצי שנה לערך אחרי שהתחלנו לצאת, בה אזרתי אומץ וסוף סוף סיפרתי להורים שלי על הקשר בין הארי לביני.
ישבנו בסלון, אמרתי לאמא ואבא שאני צריך לספר להם משהו, לדבר איתם. הייתי רציני והם הקשיבו לי.
התחלתי ואמרתי שזה לא יימצא חן בעיניהם, ואז, בפעם אחת ובמהירות, כמו שתולשים פלסטר, סיפרתי להם על הקשר ביננו, ועל העובדה שאני מאוהב עד עמקי נשמתי בילד שנשאר בחיים.
אבא לא היה מסוגל להסתכל לי בעיניים מאז, ואמא התחילה לבכות.
כשבוע לאחר מכן, אבא ביקש שאעזוב את הבית.
ארזתי את המזוודה שלי, שבעבר שימשה אותי במעברים בין האחוזה להוגוורטס, והתעתקתי למחילה, שם הארי גר אחרי סיום הלימודים.
סיפרתי לו מה קרה, איך ההורים שלי אמרו לי לעזוב את הבית, איך שהם מתביישים בי ובמערכת היחסים שלנו, והוא הציע שנשכור דירה בלונדון ונעבור לגור ביחד.

טלטול חזק של כתפי ניער אותי מהרהורי, וכמעט מיד זיהיתי את הרמיוני.
"הוא ער" אמרה "אנחנו יכולים לחזור הביתה".
וכך עשינו את דרכנו בחזרה למחילה מבית החולים, ובפעם הראשונה מזה זמן רב נכנסנו אליו חמישה, ויצאנו ממנו באותו מספר.

———————————————————
חשבתם שאני אהרוג אותו נכון?
אבל הבטחתי שאני לא אהרוג אף אחד בפרקים הקרובים! קצת אמון אנשים!
——
מה אתם חושבים על הפרק?
——
אגב אנשים ישלי שאלה כזאת
אז אני ו yalda_tov כותבות סוגשל פאנפיק כזה על הביטלס
הוא די מטומטם כזה אבל אני אוהבת אותו
אז אמממ לאדעת, להעלות אותו לפה?
אחי אני לא החלטית בשיט. אני צריכה עזרה.
כע קיצר תעזרו לי