It's All Because Of Me | דרארי

פרק 16

אנחנו מנצלים את ימי השקט שלנו.
קצת יותר מחודש עבר מאז ביקורנו האחרון בקדוש מנגו, ואף אחד לא מת.
הרמיוני חושבת לחזור להוגוורטס ומבקשת ממני טובה גדולה. לא, רגע, טובה ענקית.
"אין מצב שאני שומר על רון וג'יני כשאת בהוגוורטס! השתגעת? את רוצה שהם ימותו?"
"אוי נו דראקו, אני רוצה לחזור לעבודה, ואני לא יכולה לקחת אותם איתי"
"אבל אני? הם לא ישרדו שבוע איתי!"
"ארתור יעזור לך, הוא גידל את פרד וג'ורג', הוא יכול להתמודד עם שני תינוקות לא מזיקים"
"לא מזיקים כשאת כאן, בטוח. הם מפחדים ממך יותר מידי בשביל לעשות בעיות כשאת כאן! כשאת לא תהיי פה הם יעשו בלאגן! הם יתחילו לעשן! הם-"
"דראקו, הם שני ילדים בני שלושה חודשים. אתה וארתור תוכלו להתמודד איתם." הרמיוני מנסה להכניס בי קצת היגיון
"ומה יהיה כש-"
"דראקו, תסתום את הפה ותקשיב לי"
סתמתי.
"רון וג'יני הם ילדים טובים, ואתה לא תהייה לבד, ארתור פה. אני יותר דואגת לבית כשתהיו פה לבד, כשלא יהיה אף אחד שינקה. מקסימום, אם משהו יקרה, תתקשרו להורים שלי ותבקשו עזרה"
"נו, אז למה ההורים שלך לא יכולים לשמור עליהם במקומי?"
"כי ביקשתי ממך."
"הרמיוניייייייייייייייייייייייייי"
"דראקוווווווווווווווווווו"
פלטתי אנחה מובסת
"יש. תודה. אני אוהבת אותך"
"אם משהו קורה להם זה לא על אחריותי."
"כן, כן, בסדר"
"אם אני לא אשן מספיק זמן בלילה ואהיה עייף בעבודה זה על אחריותך"
"ששששש"
"את חייבת לי לנצח"
והלכתי משם לפני שתוכל להגיד משהו נוסף.

הרמיוני עוזבת היום.
אני לחוץ. מאוד.
רגלי מקפצת כשאנחנו יושבים ליד השולחן ואוכלים ארוחת בוקר.
"את חייבת לחזור?" אני שואל
"דראקו, הכל יהיה בסדר" היא אומרת "אף אחד לא ימות"
"השפיות שלי תמות!"
"אתה סתם מגזים"
"לא אני לא" אני מוחה "אני לי אחים קטנים, ואף פעם לא עשיתי בייביסיטר לאף אחד!"
"אתה תהיה בסדר! זה כל כך קשה!"
"אבל-"
"הכל יהיה בסדר דראקו, אני אהיה פה ואעזור לך" ארתור אומר
"כן אבל-"
"דראקו, אני צריכה לחזור לשגרה אחרי כל מה שקרה"
"אוקיי בסדר אבל-" הרמיוני שולחת אליי מבט מלא בתחינה שקטה "פפפפפפ אוקיי"
"תודה תודה תודה תודה תודה תודה-"
"את רוצה להוסיף עוד תודה? לשבור שיא גינס אולי?" אני אומר בציניות 
"אוי שקט"
חייכתי.
הרמיוני קמה מהשולחן ואמרה שהיא הולכת לוודא שהכל מוכן ושהיא לא שכחה כלום.

בדרך לתחנת קינגס קרוס הרמיוני אומרת לארתור ולי שוב כל מה שאנחנו צריכים כדי לטפל בתאומים.
כל מספרי הטלפון שאנחנו זקוקים להם כתובים על פתקים בכל מגירה שקיימת במחילה, כך גם הכתובת של בית ילדותה.
האצבעות שלי מתופפות בעצבנות על ההגה. הרמיוני שמה לב, מניחה את ידה על ידי, ואומרת "הכל יהיה בסדר דראקו, זה רק עד לסוף השנה, ואז אני אחזור ואמצא עבודה קרובה לבית." היא מנסה להרגיע אותי "הכל יהיה בסדר"
"הכל יהיה בסדר" אני חוזר אחריה.
שאר הנסיעה עוברת בשתיקה נינוחה.
הרדיו משמיע שירים, הרמיוני מזמזמת איתם מידי פעם, והלחץ שלי פוחת.
כשאנחנו מגיעים לתחנה הרמיוני מזכירה לנו שוב את הדברים שחשוב שנדע כדי לטפל בתאומים, ואנחנו נשארים שם, ברציף תשע ושלושה רבעים עד שהרכבת נעלמת מעיננו.

———————————————————
השעה עכשיו 7:34 ואני לא מצליחה להרדם, אז קיבלתם פרק.
——
אמא שלי: זה לא בריא לך להשאר ערה כל הלילה
מישהי רנדומלית מקבוצה באינסטגרם: לא ישנת מהלילה? זה לא בריא
הספרים שלי שסבתא שלי הביאה לי על השיט הזה של גיל ההתבגרות: נערים ונערות מתבגרים צריכים לישון לפחות 10 שעות ובלה בלה בלה
כל העולם ואחותו: זה לא בריא להשאר ער כל הלילה! את הורסת לעצמך את הגוף!
אני: *שמה אוזניות ורואה פיירי טייל עד חמש לפנות בוקר, מחליטה שמאוחר, הולכת לחדר, קוראת פאנפיקים בוואטפאד וצוחקת ממימס מטומטמים באינסטגרם וכו׳ וכו׳ וכו׳*
-
יש מזדהים בקהל? ;-;