It's All Because Of Me | דרארי

פרק 25- דראקוש הבוגדן מתחרט על מה שהוא עשה

גם השם הזה בהשראת גברת דובי :)
———————————————————
פאק.
מה עשיתי?
מה, לעזאזל, עשיתי.
עכשיו, אחרי שההשפעה של האלכוהול עברה, רגש האשמה מכרסם בי ללא רחמים.
אני בגדתי בו. העובדה שהוא.. שהוא מת לא משנה.
אני מתקדם לכיוון חדר המקלחת, רוצה לשטוף מעליי את המעשה המתועב שלי.
המים הקרים מכים בגבי ללא רחמים, אך לא עוזרים לתחושת האשמה הבוערת בתוכי.
הבגידה בהארי מתווספת לבגידה במשפחתי, ואני צונח על הרצפה ומתייפח, לא יכול להחזיק את זה עוד, חייב לפרוק.
אני יוצא לבסוף מהמקלחת, הרמיוני עוד ישנה.
אני בודק מה שלום התאומים, גם הם ישנים.
אני נאנח והולך לחדר שלי, מרים את התמונה שצילמנו בבית החולים. אני מוציא את התמונה מהמסגרת השחורה שלה, לוקח עט, ומתעתק אל גג המחילה. (ה.כ. אתם יכולים לנחש מה הולך לקרות?)
ידעתי שאני אעשה את זה, ואיך אני אעשה את זה, מהרגע בו איבדתי את אהבת חיי, (ה.כ. "...עוברים כמה רגעים מאושרים ביננו, אנחנו שמחים, צוחקים, בוכים, כולם ביחד, גם אלה שכבר לא בין החיים. אנחנו מצלמים תמונה, ואני כבר יודע מה אני הולך לעשות עם העותק שלי של התמונה. ..." - פרק 10, אחרי שהתאומים נולדו) ומה שקרה עם הרמיוני אתמול היה הקש ששבר את גב הגמל, אני לא אוכל לחיות עם הרגשת הבגידה והאשמה עוד הרבה.
אני מתיישב בקצה, מניח את התמונה על המסגרת שלקחתי איתי, ומתחיל לכתוב מכתב לאהובי, בצד האחורי של התמונה.

(ה.כ. ממליצה לכם לקרוא את זה כשאתם שומעים see you again, זה מכניס למוד כזה, אני שומעת אותו כשאני כותבת את המכתב)

' היי, לאב (ה.כ. אי אפשר לתרגם את זה נו)
עשיתי כמה דברים שאני לא גאה בהם, אתה יודע?
אני מקווה שתוכל לסלוח לי.
יש לי הרבה לספר לך, ואז אני סוף סוף אוכל להצטרף אליך ולשקוע במנוחת עולמים שלווה, ביחד איתך, אהבת חיי.
ראשית, המוות שלך ושל הוויזלים, הוא בגללי.
האבא המטומטם שלי חשב שאם תמות אני אחזור הביתה, והאמא האידיוטית שלי לא עצרה אותו.
הו, כן, מולי התאבדה אחרי ההלוויה שלך, הרמיוני מצאה אותה בחדר של רון, וארתור נהרג, בגלל אבטיח. סיפור ארוך, אני אספר לך הכל כשאראה אותך שוב, מבטיח.
בכל מקרה, הדברים שאני לא גאה בהם:
אני הרגתי את אבא שלי. השתמשתי בקללה ההורגת. אני כל כך מצטער, לאב. אני יודע שאתה לא אוהב אלימות, אבל הייתי חייב, פשוט הייתי חייב.
הוא אפילו לא הכחיש שהוא זה שהרג אותך. הוא התגאה בזה, וזה הרתיח אותי.
הדבר השני, הוא בלתי נסלח, אבל אני מקווה, כל כך מקווה, שתוכל לסלוח לי.
אני שכבתי עם הרמיוני.
אני יודע שאין שום תירוץ לבגידה כזאת, אבל שנינו היינו שיכורים, וזה קרה מיד אחרי המקרה עם אבא שלי, הייתי מעורער, והיא הייתה שם, נפלאה ותומכת.
אני רוצה שתדע שאני כל כך, כל כך, מצטער, אהובי. כל כך מצטער.
אם הייתי יכול הייתי מחזיר את הזמן לאחור, אתה כל מה שחשוב לי, אני אוֹהֵב אותך, ותמיד אֹהַב.
שום דבר שאני אעשה, או שאתה תעשה, ישנה את זה.
אתה תאמין לי אם אגיד לך שאפילו ניסיתי להשיג מחולל זמן?
אני חושב שזהו, זה הכל.
אני כל כך מתגעגע אליך, אהובי.
הרמיוני והתאומים אמורים להתעורר בכל רגע, ויש עוד משהו שאני חייב לעשות.
אני אמשיך לספר לך את כל מה שפספסת כשנתראה שוב, מבטיח.

באהבה, תמיד, דראקו'

(ה.כ. זה כל כך קיטשי, אני כל כך מצטערת.)

הדמעות שלי מכתימות את הדף, והדיו קצת נמרח, אבל הכתב קריא ואני בטוח שהארי יוכל להבין כשאראה אותו שוב.
אני מתרומם בזהירות, שומט את העט והמסגרת על הגג, ועומד בקצה, ידיי פרושות לצדדים.
"נתראה עוד כמה רגעים, אהובי" אני לוחש, ועושה את הצעד הסופי.
אני מרגיש את הרוח מצליפה בפראות בפני, ועוצם את עיניי.
כעבור מספר שניות גופי כבר פוגע בקרקע, ואז הכל מחשיך. (ה.כ. ריפ דראקוש)

———————————————————
לפני שאתם מתלוננים, הייתי חייבת להרוג אותו.
זה או זה או שהוא היה נשלח לאזקאבאן.
הו וזה לא הפרק האחרון! האפילוג יעלה עוד כמה ימים :)