It's All Because Of Me | דרארי

פרק 23

"I'm so gay for potter"
———————————————————
נ.מ. נרקיסה

"זה מגיע לך" דראקו לוחש, והוא אפילו לא מהסס כשהוא מרים את שרביטו וצועק את לחש הקללה ההורגת.
אני צופה בגופו הרפוי של בעלי נוחת על הקרקע, ועומדת קפואה. אני לא יודעת מה לחשוב על זה. דראקו, התינוק הקטן שלי, הרג את אביו. (ה.כ. אופס)
הילד הבלונדיני שלי מתקדם אל הגופה וסוגר את עפעפיו של לוציוס.
לאחר מכן הוא צועד אחורה ומביט בחלל האוויר.
הוא מסתובב ומסתכל עליי, מביט אל תוך עיניי מבלי למצמץ. אני מפחדת, למה אני מפחדת? הוא הבן שלי, הוא לא יפגע בי. נכון? ילד לא יעשה דבר כזה לאמא שלו. נכון?
שנינו שקטים, לא מוציאים מילה.
אני לא יודעת מה להגיד. אני לא בטוחה שאפשר להגיד משהו.
כבר ראיתי את לוציוס הורג קוסמים, ומכשפות, ומוגלגים, אבל תמיד חשבתי שדראקו שלי יהיה טוב יותר.
התינוק הקטן שלי (ה.כ. אני צריכה להגיד לכם שבאנגלית זה נשמע יותר טוב?) מוריד את שרביטו ומכניס אותו לכיס הפנימי בגלימה שהוא לובש, ומתקדם בצעדים מהוססים לכיווני. "למה לא עצרת אותו?" הוא לוחש לי.
אני לא יודעת מה להגיד לו, אני בעצמי לא יודעת למה לא עצרתי אותו. אני מניחה שקיוויתי שהתוכנית האידיוטית של לוציוס תחזיר את הילד שלי הביתה. 
אני מנידה את ראשי, כשעיניי מלאות דמעות, והולכת משם.

נ.מ. דראקו

אני צופה בדמותה ההולכת וקטנה של אמי, עד ששערה הבלונדיני נעלם מאחורי הדלתות הכבדות של האחוזה, שפעם הייתה ביתי.
אחרי כמה דקות בהן אני משקיף על הבית, אני מסתובב בחזרה אל המכונית שלי ונכנס אליה.
אני מתניע את המכונית על אוטומט, התנועות שלי מכניות, ומתחיל לנסוע לכיוון המחילה. 

*****
אני לא בטוח איך הגעתי לכאן, אבל אני נמצא בפתח הדירה הישנה של הארי ושלי.
אחרי שעברנו למחילה כדי לעזור לכולם לא מכרנו אותה, היינו בטוחים שאחרי כמה חודשים נחזור לגור פה, ביחד.
על הדלת מודבק טפט דמוי עץ, והשלט המודיע שזוהי הדירה שלנו עדיין תלוי במקומו, עקום, כמו שהשארנו אותו.
מחשבותיי נודדות אל אותו היום בו תלינו את השלט, זה היה אחד הימים המאושרים בחיי.

זה היה אחרי שסיימנו להעביר את הרהיטים והבגדים, אחרי שקנינו אוכל והתמקמנו בדירה, שנינו ישבנו בסלון, צופים בטלוויזיה המוגלגית שכבר הייתה בדירה כשהשכרנו אותה. הארי התרומם לפתע מהספה ואמר שהוא הולך לרגע, ושהוא יחזור עוד חצי שעה, ואני לא שאלתי שאלות, הייתי תשוש מידי.
הוא חזר לאחר מכן עם שלט מלבני קטן, וטושים צבעוניים.
הרמתי את מבטי אליו כשהבעה של בלבול נסוכה על פניי.
הארי מחייך ובלי לומר מילה לוקח טוש אקראי, שהתברר סגול, וכתב על השלט 'הארי ודראקו פוטר'.
אני צוחק ולוקח ממנו את השלט, מרים טוש שחור, ומעביר קו על שלושת המילים.
במקומן אני כותב 'דראקו והארי מאלפוי'. הארי מניד בראש וחוטף את השלט מידיי, הוא חושב לרגע וכותב 'הארי פוטר ודראקו מאלפוי', אבל אחר כך מעביר קו ירוק על המילים בעצמו.
אני לוקח את השלט וכותב 'רק דראקו ורק הארי'. הוא צוחק, ואנחנו משתעשעים ברשימת השמות שלנו בכל מיני דרכים.
בסוף, כשלא נשאר מקום על השלט מרוב קשקושים ושמות מחוקים, הארי כותב 'דרארי' בעזרת טוש בצבע שחור במרכז השלט, מעל כל השמות האחים.
אני מטה את ראשי כלא מבין, והוא צוחק ואומר "תחשוב, אידיוט"
אחרי כמה רגעים, בסוף אני קולט. "הו" אני אומר.
"מטומטם" אהבת חיי אומר לי. (ה.כ. קיטש. כואב לי.)
שנינו צוחקים ואני מרים את השרביט שלי כדי שנוכל לתלות את השלט שמודיע ששנינו גרים פה, ביחד, על הדלת.
אני מכוון את השלט באוויר עד שהוא נראה ישר, אבל כשאני מצמיד אותו לדלת הארי מצחיק אותי והשלט נתלה עקום.
ניסינו לסובב אותו כדי שהוא יהיה ישר כמעט שעתיים ללא הצלחה, ובסוף הלכנו לישון והשארנו אותו ככה.
אחרי החתונה רצינו לקנות בית גדול יותר, אבל השלט לא ירד מהדלת, לא משנה כמה ניסינו, אז המרנו אוניות לכסף מוגלגי, וקנינו את הדירה. (ה.כ. אני לא בטוחה שזה אפשרי, אבל הם הפכו אוניות לפאונדים, אגב בדקתי, אונייה אחת שווה ל5 פאונדים, אם זה מעניין מישהו).

אני פותח את הדלת בעזרת המפתח, שאני תמיד סוחב איתי, ונכנס לדירה.
היא נשארה בדיוק כמו שהשארנו אותה, ומשום מה זה משמח אותי.
אני מיד נזכר בימים שלפני שעברנו לפה, וביום ש'חנכנו אותה'

(עוד פלאשבק עם קטעים מיניים כאלה מבית כריסטינה love_ga_and_hp , הם כן מפורטים הפעם, תדלגו על הפסקה אם לא באלכם לקרוא)

אנחנו נוסעים ללונדון ומסתכלים על דירות להשכרה. גדולות, קטנות, באזורים מוגלגיים וקסומים. הדירה השלישית שאנו רואים מושלמת, מתאימה לכל הדרישות, לא קטנה מדי עבורי ולא גדולה מדי עבורו.
בעל הבית מוגל אז אני מכשף אותו בלי שהארי רואה, ומהר מאוד הוא חוזר אלינו ומסכים להשכיר לנו אותה.
אז אנחנו אורזים את חפצינו, אומרים תודה ענקית למולי שאירחה אותנו בתקופה הזו ומבטיחים שנבוא לבקר.
כשאנחנו עומדים עם התיקים במרכז הדירה, הדירה שלנו, אני מאושר.
״צריך לחנוך אותה.״ אני אומר.
״נכון. איך?״
״סקס בכל החדרים?״
״רעיון מעולה.״
הוא מצמיד אותי לקיר ומרסק את שפתיו על שלי, לשונו נדחפת לפי.
אנחנו מורידים זה את חולצתו של זה ואני נועץ את ציפורני בגבו.
עכשיו לא חשוב לי להיות הטופ, ולמען האמת אני יותר אוהב אותו ככה. אגרסיבי, חזק, מדבר מלוכלך ומאלץ אותי לעשות מה שהוא רוצה.
ידיי מורידות את מכנסיו ופולשות לתחתוניו, מאוננות לו לאט יחסית. הוא מוריד את ראשי בחוסר סבלנות ואני מסיר אותם לגמרי, חושף את איברו הענק.
הוא לא מחכה לי ודוחף אותו לפי, מתעלם מהשיעול הקטן שלי. ״קדימה ג'יגולו, יש לנו הרבה להספיק.״
אני שונא שהוא אומר את זה, אבל אוהב כל כך. אני מוצץ לו, מעביר את לשוני לאורך, מאונן בבסיס הזין. הוא גונח ואוחז בשיערותיי. בשיערות המושלמות שלי, כמעט תולש אותן. אחרי כמה דקות (מאוד מושקעות יש לציין) (ומעייפות כנראה. כואבת לי הלשון רק מלחשוב על זה) הוא ממלמל שהוא גומר ואני מפסיק מיד.
״מה- למה- תמשיך!״
אחרי הפסקה ארוכה, כשהוא כבר מספיק ׳להתקרר׳ אני מדבר. ״תבטיח לי שאני הטופ בחדר הבא.״
״בסדר בסדר״ הוא עוצם עיניים. ״אבל תמשיך!״
אני חוזר אליו, מלא מרץ אפילו יותר. מוצץ לו בשיגעון, מפמפם את הכיפה, וכשהוא גומר בפי אני מנסה לבלוע הכל, אבל לבן זונה יש פשוט יותר מדי. רוק וזרע נוטפים מהפה שלי, השיער הבלונדיני פרוע, והוא מחליט- הוא מחליט לצלם את זה. אותי, כפוף, אדום ונוטף. ופרוע, לא לשכוח.
״מה אתה עושה?!״ אני מבוהל, אבל רק הפה שלי זז. שאר הגוף קפוא.
״מתעד את הרגע״ הוא מצחקק. ״מאלפוי הג'יגולו הפרטי שלי.״
״לאלאלא! תמחק את זה!״ אני קם ומנסה להגיע למצלמה, שהוא מסתיר מיד מאחורי גבו.
״אנחנו עדיין בסלון - אני הטופ פה. ואתה תקשיב למה שאני אומר.״
׳לא מטומטם! אני לא מוכן לזה! אתה תמחק את התמונה עכשיו ותוריד את החיוך הנוראי הזה מהפנים שלך!!׳ זה מה שאני חושב, אבל אם אני רוצה לנקום בו בחדר הבא ושלא תהיה לו שום אפשרות להתנגד- אני צריך לשתוק. אני חורק שיניים ולא מדבר.
״יופי. עכשיו... אני רוצה אותך ערום, ושתאונן לעצמך לאט. ואל תנקה את הפנים!״
״מה- למה-״ אני לא מבין מה יש לו היום. מה היה רע במה שעשינו עד עכשיו?
״זה מחרמן אותי ומביך אותך. ניצחון כפול״
אני שותק.
"קדימה!"

אני צוחק בשקט והולך לחדר השינה, מרים מעט את המזרן, ושולף משם את התמונה שהארי צילם.
הדפסנו אותה ביום השנה שלנו, ואני התעקשתי שנחביא אותה.
אני מתיישב על המיטה, ונרדם מיד.

———————————————————

לול זה פרק ארוך.
והייתי צריכה להוריד קטעים כדי שהוא ייכנס לי בפוסט שהעליתי באינסטגרם.
מתי הפרק הבא יעלה תלוי בכריסטינה אופס :)