It's All Because Of Me | דרארי

פרק 21

אני קם מהמיטה, לובש ג'ינס, טי שירט, ואת הגלימה שלי, ויורד למטה כדי לאכול ארוחת בוקר.
"בוקר טוב" הרמיוני ממלמלת בלי להסתכל, בעוד היא מכינה אוכל.
"בוקר" אני מחזיר לה, טופח בעדינות על ראשם של התאומים בברכת בוקר טוב.
הרמיוני משתמשת בשרביטה כדי להגיש לנו את האוכל, חביתה בשבילי, ביצה מקושקשת בשבילה, ושני בקבוקי פלסטיק המלאים בנוזל לבן, שאני מניח שהוא חלב, בשביל התיאומים.
אני מכחכח בגרוני, ואומר, קצת חושש "אז אמממ... אני רוצה לנסוע לבית של ההורים שלי-"
הרמיוני מרימה באחת את ראשה מהצלחת ושואלת בקול חנוק "למה? הרי ראית מה קרה בפעם הקודמת שהלכת לשם"
"אני.. אני רוצה לשאול את אבא שלי.." אני מתחיל לאט "אםהואאחראילמוותשלהאריוהשאר" ומסיים בבת אחת.
"הו" הרמיוני אומרת בשקט, לא מביטה בעיניי, "אתה בטוח שזה רעיון טוב?" היא שואלת.
"אני.. אני חושב שכן"
"אוקיי" היא מחייכת חצי חיוך, ושנינו פונים חזרה לצלחות שלנו בשקט.

נ.מ. לוציוס

אנחנו יושבים ליד השולחן, זה ששימש פעם את אדון האופל, וצוחקים.
ארתור וויזלי מת. ביי ביי וויזלים. עכשיו נשארה רק הבוצדמית והילדים המטונפים שלה, ונוכל להחזיר את הילד הסוטה שלנו.
אני בטוח שעם קצת הצלפות הוא ישכח מהפוטר המטומטם ההוא, ויבין שהמשפחה שלנו יותר חשובה מיחסים מתועבים עם חצוי דם שמת.
זו רק תקופה, הוא רוצה למרוד בנו, אז הוא הולך ומתחתן עם פוטר.  זה פשוט הגיע מאוחר- כשהוא היה בן טיפש עשרה הוא לא יכול היה לעשות דברים כאלה כיוון ששירתנו את אדון האופל.

נ.מ. דראקו

אני מחליט לנסוע לאחוזה ברכב, כדי לחשוב, במקום להתעתק לשם.
אני לא מדליק את הרדיו הפעם, אני רוצה שקט.
מה אני הולך להגיד לו? להם?
אני בכלל יכול לעמוד מול ההורים שלי, דמי ובשרי, ולשאול אותם אם הם רצחו את המשפחה שלי?
אני דופק את ראשי בהגה בזמן שאני מחכה לרמזור ירוק.
אחרי שהרמזור מתחלף אני ממשיך לנסוע לכיוון האחוזה והמחשבות מושכות אותי, כך שאני בקושי מתייחס לדרכים.

נ.מ. נרקיסה

מכונית מוגלגית עוצרת לפני האחוזה.
דראקו? יכול להיות שהתוכנית המטומטמת של לוציוס עבדה?
אני מתרוממת במהירות מהכיסא עליו ישבתי, ומתקדמת לכיוון הכניסה לבית, כשלוציוס מאחורי.
הוא נאנח והולך אחריי "אמרתי לך" הוא אומר לי.
אני ממהרת לצאת מהבית ולהגיע לשער, והעקבים שלי נוקשים על הרצפה בקול כשאני רצה כדי להגיע לתינוק הקטן שלי. (ה.כ. זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית. ".... My little baby...").
אני כבר יכולה לראות אותו שם, בחוץ, נשען על מכסה המנוע של המכונית המוגלגית שלו, כשידיו בכיסי מכנסי הג'ינס הכחולים שהוא לובש מתחת לגלימתו השחורה.
אני בוחנת אותו מעט יותר כשאני מבחינה כי משהו לא בסדר במראה של התינוק שלי. (ה.כ. שוב, נשמע יותר טוב באנגלית :/).
השיער שלו, אני קולטת לבסוף.
הוא מבולגן.
אני לא חושבת שהוא אפילו סירק אותו.
'מה קרה לתינוק הקטן שלי?' אני חושבת בפאניקה.
ברגע שהשער נפתח אני מזנקת על דראקו, ומועכת אותו בחיבוק. (ה.כ. כאב לי פיזית לכתוב את זה. איכסה קיטש)
אני שומעת את לוציוס נאנק בגועל מאחורי (ה.כ. כמוני).
דראקו משתחרר בעדינות מהחיבוק ומכחכח בגרונו. הוא רוצה להגיד משהו, ולא מוצא את המילים, אני רואה את זה עליו.
"אז.. אממממ... אני רוצה.. אמממ.. לשאול אתכם משהו.." הוא אומר, לחוץ.
זה קורה. זה באמת קורה. התינוק הקטן שלי חוזר הביתה.
"קדימה, תשאל" אני אומרת לו, מאופקת
הוא מכחכח בגרונו ומסתכל על אביו. "הייתם קשורים, איכשהו, למוות של הוויזלים, ושל הארי?" הוא שואל, מביט עמוק אל תוך עיניו הקרות של לוציוס.

———————————————————

עשיתי כמה נקודות מבט, זה מפריע לקריאה או משהו...?