פקחתי את עיניי בהרגשה טובה.
ראשי כאב מעט.
ראיתי את ווילי לובש את חולצתו
"אז אתה מסוג הבנים שישנים עם נערה ובורחים מיד בבוקר?" אמרתי מצחקקת.
הוא קפץ בבהלה.
"למען השם לוסי! הבהלת אותי!" הוא אמר.
"אתה מתחמק מהשאלה" אמרתי.
"ברור שלא" הוא ענה.
"הלילה היה מדהים" אמרתי מנסה לעבוד עליו.
"חה חה ניסיון יפה. תאמיני לי אם הייתי שוכב איתך הייתי זוכר" הוא פלט.
הסמקתי במבוכה.
דפיקות נשמעו בדלת.
"לוס! סבתא אומרת שתתעוררי או שתאחרי לבית הספר" הוא אמר דרך הדלת. "וגם..עם מי לעזאזל את מדברת?"
הסומק על פניי התגבר.
גירשתי את ווילי אל הארון.
"מה את עושה?" הוא שאל.
"טימי יצחק עליי כל החיים וכנראה יהיה לו טראומה" הבהרתי לו "וסבתא שלי תרצח אותי!"
הוא נדחס לארון.
הסתכלתי שלא רואים את ווילי ופתחתי את הדלת.
"עם מי דיברת?" טימי שאל בהרמת גבה.
"עם..עם עצמי" שיקרתי.
טימי סרק את החדר.
"את מוזרה, את יודעת?" הוא אמר בחיוך.
"כן כן אני מוזרה עכשיו תן לי לתלבש לבית הספר!" אמרתי וגירשתי אותו.
נעלתי את חדרי ופתחתי את ארון ומצאתי את ווילי דחוס בתוכו כמאיים להתפוצץ.
גיחכתי ושלפתי אותו משם בכוח.
"לעולם אל תעשי את זה שוב!" הוא אמר בחיוך.
עוד דפיקת דלת נשמעה ואני שוב דחפתי את ווילי אל הארון כשהוא ממלמל מילות מחאה.
"שששש!" הפצרתי בו והוא שתק.
"היי סבתא" אמרתי כשפתחתי את הדלת.
"היי מתוקה שלי, תודה שהחזרת את הרכב. רק רציתי להגיד לך לפני שאני הולכת לעבודה שתקחי את הכדורים שלך וגם..אני יודעת שאת לא הולכת להרבה מסיבות ואני מאוד שמחה שהלכת אבל אני רוצה לוודא שלא תאבדי את הבתולים שלך סתם עם מישהו חסר אחריות במסיבה" היא אמרה
"סבתא!" צעקתי במבוכה.
"אני רק אומרת..שתדאגי שהכל מאורגן..ואם את צריכה גלולות או משהו כזה את תמיד יכולה לפנות אליי"
למה היא עדיין ממשיכה לדבר?!
"בסדר בסדר סבתא. אפשר לא לדבר על זה עכשיו?!" אמרתי נבוכה.
"אני מבינה שזה מביך אותך אבל אל תדאגי עם הגבר הנכון זה יכול להיות כיף . למשל הוויל הזה שטימי מספר עליו, נשמע תענוג" היא אמרה בקריצה.
הרגשתי בחוסר הדם שלי מכיוון של פניי היו סמוקות.
"טוב סבתא. בסדר" אמרתי "אני צריכה להתלבש או אאחר" הוצאתי אותה מחדרי.
נעלתי את הדלת ונשענתי עליה באנחה.
ווילי יצא מארוני עם חיוך שחצן.
"אני נשמע תענוג" הוא לחש באוזני, מעביר צמרמורת נעימה.
"מספיק!" אמרתי סמוקה.
הוא גיחך מרוצה והסומק על פניי התגבר.
"יפה לך אדום" הוא המשיך.
"אתה צריך ללכת!" אמרתי ודחפתי אותו אל חלוני.
"לוס אל תתעצבני. זה בגלל שאמרתי שאני תענוג? כי את יודעת סבתות לא משקרות..היא דיי צודקת" הוא אמר בחיוך.
"אוח אתה פשוט..!" אמרתי מרוגזת, נבוכה ואולי, רק אולי עם חיוך קטן.
"תענוג" הוא השלים את משפטי מרוצה.
"תצא מהחלון או שאני נשבעת שאני אכניס אותך לארון הקטן הזה ואדאג שלא תצא ממנו בחיים!"
"רק לא הארון!" הוא אמר מבוהל אך עדיין עם חיוך.
"בדיוק!" אמרתי בכעס אבל גם על פניי היה חיוך "הארון! עכשיו תצא ונלך לבית הספר ביחד" אמרתי.
"בסדר אם את אומרת" הוא אמר ויצא מחלוני.
הורדתי את חולצתי.
"עוד לא הספקתי ללכת לחצר הקדמית את יודעת.." הוא אמר ואני הסמקתי מבושה ומיהרתי ללבוש שוב את חולצתי.
הוא הלך, עם האף בשמיים.
גילגלתי את עיניי והתלבשתי במהירות למרות שידעתי שווילי כבר לא שם.
יצאתי אליו לאחר חמש דקות.
"מה קרה?" שאלתי מבולבלת כשראיתי את ווילי מכוסה בעלים.
"אח שלך יצא פתאום אז קפצתי לתוך בשיח כמו אדיוט מוחלט" הוא אמר.
צחקתי בקול רם.
הוא חייך.
"אני לא ישן פה יותר בחיים" הוא קבע.
"קדימה בוא תיכנס. תוכל לצחצח שיניים ולשתות שוקו" אמרתי.
הוא נכנס ואני הבאתי לו מברשת שיניים חדשה והוא ציחצח את שיניו בזמן שאני הכנתי לנו קפה ושוקו לדרך.
הוא שתה את השוקו כשיצאנו מהבית.
"אם תביאי לי שוקו כזה..אני אשקול לישון פה שוב" הוא אמר.
צחקתי.
הלכנו לבית הספר בציחקוקים רבים.
YOU ARE READING
פה לצידך
Romanceלהיות לוסי זה לא קל. היא איבדה את הוריה בתאונה קטלנית, אחיה הקטן איבד את כושר ההליכה ולוסי עצמה עדיין צולעת ברגל ימין. לאחר התאונה לוסי בנתה חומות. חומות שיגנו עליה כשהחיים מאכזבים. ישנן רק אנשים בודדים בחייה והם סבתה, אחיה, חברתה הטובה ג'יין ווויל...
